שטייגן פורטל עולם התורה
מבזקים
> ציור לפרשת השבוע להורדה!
מאת הצייר ר' יוני גרשטיין הי"ו


 שעון מעורר

פורטל המרצים
המרצים החרדים המומלצים
לזכר מורשת והנצחת
מרן רבי עובדיה יוסף זצוק"ל


פרסום יהודי

עכשיו באתר שטייגן
384 אורחים
פקודי

מצות מאה ברכות בשבת ויום טוב

"ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן" (שמות לח, כז)

בבעל הטורים (שם) כתב דמכאן סמך לחיוב מאה ברכות מהתורה בכל יום, והיינו מפני שהם כאדנים, משום שברכות אלו יסודות בדרך החיים לברך את ה' באכילה בשתייה בקימה בשכיבה ובלימוד תורת ה', שהכל ממנו יתברך.

ובחידושי הרי"ם כתב שמאת אדנים הוצרכו למשכן, ומאה ברכות צריך האדם לברך בכל יום, וכמו שהאדנים היו היסודות של המשכן כן הם הברכות היסודות של קדושת ישראל, של קדושת כל יהודי, לפי שאדן הוא מלשון אדנות, ועל ידי הברכה מעידים שהקב"ה הוא האדון של כל הבריאה כולה, מאה הברכות הרי הם ממלאים את מאת האדנים למשכן של כל יהודי.

בענין מצות מאה ברכות בשבת ויום טוב יש לברר, מהם השינויים בין הפוסקים בסדר החשבון וסיכומים למספר החשבונות בימי שבת ויום טוב, האם היום הולך אחרי הלילה או הלילה אחרי היום, ונפקא מינה לזה לענין מניית המצוות בשבת. וכן לענין שבת ויום טוב שחסר ממנין הברכות, שהרי במקום תשע עשרה ברכות בכל עמידה מתפללים שבע ברכות, איך משלימים את המנין, והאם מותר לגרום ברכה שאינה צריכה כדי להשלים מנין מאה ברכות.

 

מקורות למצות מאה ברכות

הנה הזכרנו בשיעור הקודם כמה וכמה מקורות למצות מאה ברכות בכל יום, בגמרא בבבלי ובירושלמי, במדרש ועל פי הקבלה. בגמרא במנחות מג, ב מובא, תניא היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר: (דברים י') "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך". וברש"י פירש "מה ה' אלהיך" שבמקום "מה" קרי ביה מאה.

במדרש רבה (במדבר פרשה יח ד"ה כא מנצפ"ך האותיות) הביא על הפסוק "נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על" (שמואל ב' כג, א) כנגד מאה ברכות שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים, בא דוד ותקן להם מאה ברכות, וכיון שתקנם נתעצרה המגפה. וכן הוא גם במדרש תנחומא פרשת קרח (סימן יב ד"ה מנצפ"ך האותיות)  שכתב, "הוקם על"  ש"על" בגימטריא ק' כנגד ק' ברכות, שבכל יום היו מתים מישראל ק' אנשים, בא דוד ותיקן מאה ברכות, כיון שתיקנום נעצרה המגפה.

 

חשבון הברכות בשבת

בראשונים ובאחרונים, מובאים כמה שינויים בסדר החשבון וסיכומים למספר החשבונים, והם לימי חול, שבת ויום טוב, ורק נביא כמה דוגמאות בזה ליום שבת.

חישוב ראשון, בספר העיתים (סימן קצה) כתב וז"ל: מבעי ליה לאיניש למטרח בערב שבת לתקוני מגדא ופירי (מיני מגדים ופירות) לצורך השבת, חדא מפני עונג שבת ועוד להשלים מאה ברכות וכו' באורתא בערב שבת, חסרי להו י"א ברכות מתפלת ערבית אייתי חדא מקידושא חלופי חדא דבורא פרי הגפן מחשבון מאה ברכות אשתיירי עשרה ומיבעי ליה לאיניש לאשלומי הנהו עשרה בערב שבת או באורתא דשבת כי היכי דלישלים מאה ברכות דערב שבת. וביומא דשבתא נמי חסרי כ"ב ברכות מתפלות יוצר ומנחה וב' ברכות מתפילין שאין נוהגין בשבת הרי כ"ד אייתא תשע עשרה חלופייהו ז' דתפלת המוספין וח' דסעודה שלישית וד' דהבדלה הרי י"ט. אשתיירו להו חמשה דצריך איניש לאשלומינהו בשבתא, וביום טוב דליכא ג' סעודות אשתיירו י"ג דצריך לאשלומינהו.

חישוב שני, מובא בבית יוסף (אורח חיים סימן מו ס"ק ג') שבשבת חסר בכל תפלה י"ב ברכות וברכת התפילין הרי ל"ז וכנגדם אנו מוסיפין ברכה אחת מעין שבע וקידוש ותפלת מוסף שיש בה ז' ברכות וסעודה שלישית שיש בה ח' ברכות הרי י"ז, חסרו עדיין עשרים להשלים מאה וחמש שאנו מברכין בכל יום, נמצא שלהשלים מאה ברכות חסרים עדיין ט"ו ברכות.

חישוב שלישי, במגן אברהם (אורח חיים סימן מו ס"ק ח') הקשה על דברי הבית יוסף שכתב דאנו מוסיפין ברכת מעין שבע, דצריך עיון דאם כן נחשב כל חזרת הש"ץ של ג' תפילות, ויש לומר דשאני ברכת מעין שבע דהיחיד לא אמרה, ודוחק דהא על כל פנים אומר "אלקינו וכו' רצה" דהוא עיקר הברכה. ועוד דהבית יוסף חשיב קידוש חדא, ובאמת הוא ג' למי שמברך על היין תרי דלילה וחד דיממא. לכן כתב המגן אברהם דנראה לומר דשבת חשבינן ג' דקידוש וז' דמוסף וט"ז ברכות בשני הסעודות דהא גם ביום התענית יש ק' ברכות לדידן הרי כ"ו, חסרו י"ג.

וכן עיין במשנה ברורה (סי' מו ס"ק יד) שכתב דאנו מברכים בכל יום יותר ממאה ברכות, כיצד, בלילה כשהולך לישון מברך המפיל, וכו', הרי ק"ח ברכות. אולם לפי חשבון המובא במשנה ברורה בשם אחרונים ביום השבת חסר לנו י"ג ברכות מהמאה, וביום הכיפורים גם אחר כל החשבונות חסר לנו עוד שלש ברכות.

חישוב רביעי, מובא בערוך השולחן (שם הלכה ב') שמסכם שבשבת חסר לשיטת הספרדים כ"א ברכות, ולשיטת האשכנזים ט"ז ברכות מחשבון המאה ברכות.

הצד השוה שבכל השיטות, שבשבת וכן ביום טוב (במיוחד ביום כיפור) חסר מחשבון המאה ברכות, ועל כן צריך להשלימם בברכות אחרות, ועלינו לעיין באלו עצות יכול להשלים למאה ברכות.

 

עצות לקיים מאה ברכות בשבת ויום טוב

לענין שבת ויום טוב, כיון שחסר ממנין הברכות, שהרי במקום תשעה עשרה ברכות בכל עמידה מתפללים שבע ברכות, מצאנו לפחות חמש עצות בזה איך לקיים בכל אופן מצות מאה ברכות, והם: לברך על בשמים ומיני מגדים, לכוון לברכת הקורא בתורה והמפטיר, לברך ברכת מזונות ואחר כך ברכה אחרונה אחרי קידוש לפני לחם משנה, אמירת "אין כאלהינו", ולכוון לברכות חזרת הש"צ. ונבארם.

 

עצה ראשונה, לברך על בשמים ומיני מגדים

בגמרא במנחות מג, ב מובא, תניא, היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר: (דברים י') "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך", רב חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומי טבי (רש"י: "בשבתות וימים טובים" - דלא מצלו שמונה עשרה) טרח וממלי להו (רש"י: "טרח וממלא להו" - למאה ברכות) באיספרמקי ומגדי (רש"י: "אספרמקי" בשמים, "ומגדי" מיני מגדים שטעונים ברכה). והיינו כיון שביום השבת וביום טוב חסר ממנין מאה ברכות בגלל הקיצור של התפילה, היה רב חייא ממלא את תשלום הברכות על ידי ברכות על בשמים ומגדים.

ועיין בספר העיתים (סימן קצה) שכתב דמבעי ליה לאיניש למטרח בערב שבת לתקוני מגדא ופירי לצורך השבת חדא מפני עונג שבת ועוד להשלים מאה ברכות.

אכן ברמב"ם בהלכות תפילה ונשיאת כפים (פרק ז' הלכה טו) כתב וז"ל: בזמן הזה שתקנו ברכת האפיקורוסין בתפלה והוסיפו הטוב והמטיב בברכת המזון נמצאו חמש ברכות יתירות, בשבתות וימים טובים שהתפלה שבע ברכות, וכן אם לא נתחייב בשאר הימים בכל הברכות האלו כגון שלא ישן כל הלילה ולא התיר חגורו ולא נכנס לבית הכסא וכיוצא באלו, צריך להשלים מאה ברכות מן הפירות.

 וראה בשולחן ערוך (אורח חיים סימן מו סעיף ג') שכתב: חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות, לפחות. ועיין עוד בשולחן ערוך (שם סימן רצ סעיף א') שבשבת ירבה בפירות ומגדים ומיני ריח, כדי להשלים מנין מאה ברכות.

 

עצה שניה, לכוון לברכת הקורא בתורה והמפטיר

בפירוש הרא"ש (במסכת ברכות פרק ט' סימן כד) כתב שגרסינן במנחות מג, ב אמר רבי חייא בריה דרב אויא בשבתות וימים טובים דלא נפישי ברכות ממלא להו באיספרמקי ומגדי, וגם יכוין אדם בשבתות וימים טובים לברכת הקורא בתורה והמפטיר ויענה אמן ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות.

ובבית יוסף (אורח חיים סימן מו ס"ק ג') הביא שכתוב בשבלי הלקט (סי' א') בשם גאון דמשלימין הברכות עשרים בשבת שקורין בתורה ז' בשחרית וג' במנחה ומברך כל אחד אחת לפניה ואחת לאחריה, הרי עשרים ברכות והמפטיר מברך שבע וכן כתוב בהגהות מיימוניות (פ"ז מהלכות תפלה אות פ) בשם רא"ם (יראים סי' רנה) דברכות שמברכין הקוראים בתורה וברכות המפטיר עולין לשומעיהן לחשבון. וכן כתב הרא"ש בסוף פרק הרואה (סי' כד) ומשמע מדברי ההגהות שם דדוקא כששומעין אותן ועונין אחריהם אמן.

והוסיף עליו הבית יוסף, שנראה לו דאפילו אם אומרים אותם בלחש כיון שהשומעים יודעים איזו ברכה הוא מברך ומכוונים לצאת בה ידי חובתם ועונין אחריה יוצאים כדאמרינן בסוכה (נא, ב) שבבית הכנסת של אלכסנדריא היו מניפין בסודרין להודיע שסיים שליח צבור הברכה ויענו אמן, אלמא שהיו עונים אמן אף על פי שלא שמעו הברכה דכיון שיודעין איזו ברכה סיים די בכך.

ובשולחן ערוך (אורח חיים סימן רפד סעיף ג') כתב גם כן, שצריך לכוין לברכות הקוראים בתורה ולברכות המפטיר ויענה אחריהם אמן, ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות שחיסר מנינם בשבת. ובמשנה ברורה (שם ס"ק ו') כתב דעל ידי עניית אמן חשוב כאילו היה מברך לעצמו.

ובמגן אברהם (אורח חיים סימן מו ס"ק ח') כתב דמה שכתב השולחן ערוך (בסי' רפד סעי' ג') דיוצא כששומע ברכת התורה והמפטיר היינו מי שאין לו פירות, תדע דאטו ר' אבהו דממלי להו באספרמקי ומגדי לא היה בחבר עיר מקום שקורין בתורה ומפטיר? וגם צריך שיכוין וישמע (וכמ"ש סי' רפ"ד) דהא דמי למי שמחויב בברכה דצריך שישמע (כמו שכתבנו סי' קכד עיי"ש) דלא כמו שכתב הבית יוסף כאן.

 

עצה שלישית, אחר הקידוש קודם לחם משנה יברך מזונות וברכה אחרונה

באור זרוע (ח"ב הלכות ערב שבת סימן כא) הביא מה שכתוב בתשובות, דערב שבת לאחר שקידש על היין היו מביאים גירמזי"לי לפני רבינו קלונמוס ולפני הזקנים והיו מברכים עליהם בורא מיני מזונות ואחר כך ברכה אחת מעין ג' כדי להרבות ולהשלים מאה ברכות ואחר כך היו אוכלים לחם וצרכי הסעודה.

 

עצה רביעית, אמירת "אין כאלהינו"

בספר כלבו (סימן לז) הביא שיש מקומות שנהגו לומר "אין כאלהינו" אחר תפלת מוסף אחד שבת ואחד יום טוב כדי להשלים מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום כי בשבת וביום טוב אין אדם מתפלל מי"ח ברכות רק ז' נמצא שיצאו מהן ל"ג ברכות בין ערבית בין שחרית ומנחה ומשלימין אותן בז' ברכות של מוסף ושש שבסעודה שלישית וכ' כנוים שיש ב"אין כאלהינו" שכל אחד מהן עולה להשלים ברכה אחת נמצאו נשלמו ל"ג ברכות שהיו חסרות, ואחריו אומר פטום הקטורת והשיר שהלוים היו אומרים. ובמקומות שלא נהגו לאומרו יאמרו ברכות אחרות להשלים מנין המאה ברכות כמו שאמרו חז"ל (במנחות מג, ב) רב אשי בשבת וביום טוב ממלא להו במיני מגדי ופירות.

ועיין גם בספר המנהגים (הגהות המנהגים) שכתב דלפי שא'ין כאלהינו מ'י כאלהינו נ'ודה לאלהינו הוא ראשי תיבות "אמן" ד' פעמים, וברוך אלהינו אתה הוא אלהינו ד' פעמים, כדי למלאות מה שחסרו מי"ח ברכות, וצריכין אנו למלאותם בשביל חיוב מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום.

 

עצה חמישית, לכוון לחזרת השליח ציבור

בקיצור שולחן ערוך (סי' ו' סעי' ז') כתב שבשבת ויום טוב וכן בתענית שחסרים מן המאה ברכות, משלימים במה שמכוונים לברכות השליח ציבור בחזרת התפילות וברכות הקוראים בתורה והמפטירין, ועונין אחריהם אמן, וגם ברכת הנהנין.

אולם במגן אברהם (אורח חיים סימן מו ס"ק ח') כתב שבשבת חסר מג' תפלות ל"ו ברכות וב' ברכות מתפילין וברכת יראו עינינו, והקשה על דברי הבית יוסף שכתב דאנו מוסיפין ברכת מעין שבע דצריך עיון דאם כן נחשב כל חזרת הש"ץ של ג' תפילות. ומבואר לשיטתו שחזרת הש"ץ אינה נמנית במנין המאה ברכות, ודלא כדברי הקיצור שולחן ערוך.

אך עיין במשנה ברורה (סי' מו ס"ק יד) שכתב דאפשר דיוצא על ידי הדחק במה שמכוין לשמוע חזרת השליח ציבור בתפילה.

 

השלמת מאה ברכות מאחר כשאינו חייב באותה ברכה אינו עצה

בשו"ת מבי"ט (חלק א' סימן קיז) כתב, ראיתי בני עליה ואנשי מעשה וחכמה זהירים במצוות ובמילי דאבות ודברכות ורוצים להשלים ק' ברכות קודם שתנץ החמה ולהיות שומרי אמונים וגדול העונה אמן יותר מן המברך וזה דרכם בכל יום להתקבץ באשמורת הבקר אחר הבקשות והתחנות לברך אחד מהם ברכת הנותן לשכוי ופוקח וזוקף ומתיר עד שלא עשני אשה ועונים כולם אמן ואחר כך חוזר אחר ומברך אותן ועונין כולם אמן וכן כולם.

ונראה שכיון שהם פטורים מן הדבר אין ראוי להם לעשות, דאין תשלום מאה ברכות אלא בברכה עצמה או בעניית אמן על ברכה שחייב בה ושומעה מפי מי שחייב בה שהרי אמרו בהשלמת ק' ברכות בשבת ויום טוב דממלי להו במיני אספרמקי ולא אמרו שיענה אמן אחר מי שמברך ברכה שכבר יצא הוא ידי חובתה ושישכים בשבת וישמע ברכה שמברך כל אחד ואחד ויענה אמן.

אולם הביא שם שכתבו קצת מן המפרשים דברכות שמברכים הקוראים בתורה וברכות המפטיר עולים לשומעיהם לחשבון והיינו משום דתקנת משה רבינו היא לקרות בתורה בצבור וכל הצבור חייבים בזה ובהפטרה גם כן ובברכה שמברך העולה לקרות בתורה והמפטיר יוצאים כל הצבור ידי חובתן בתקנות אלו והוה ליה כאילו כל אחד ברך ולכן עולים לחשבון.

אבל עניית אמנים אלו של ברכות שאינו יוצא בהן ידי חובה אותה ברכה שכבר יצא או מתכוין שלא לצאת בשמיעה זו אלא לברך הוא אחר כך אינם עולים לחשבון שאם היו עולים למה היה צריך הגמרא לומר דממלי להו באספרמקי ולמה אמרו המפרשים שיענו אמן על ברכות התורה וההפטרה, יאמרו שיברך זה ויענו אמן ויצאו ידי חובת ק' ברכות. ועיין עוד בזה שו"ת מבי"ט (חלק א' סימן קפ ד"ה עיני בנאמני).

 

מאה ברכות ביום הכפורים

מצות מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום, כתב השל"ה (במס' יומא עמוד התשובה) ועוד אחרונים, שביום הכיפורים אין לחוש אם אינו מברכן, כיון שאי אפשר לבוא לידי חיוב מאה ברכות, כשם שאין לחוש במה שמבטל מצות שלש סעודות ביום הכיפורים שחל בשבת, כיון שאינו רשאי לאכול, ומכל מקום מה שאפשר לעשות יש להשתדל בדבר. ולפיכך יש לכוין בברכות שליח צבור בכל התפילות, ובברכות הקוראים בתורה וההפטרות, ובברכות המצוות של יחידים, כגון המתעטפים בטלית ומברכים בקול רם, וכיוצא, ויש שכתבו שכדי להשלים מאה ברכות טוב שיברך מפעם לפעם על מיני בשמים.

ובמגן אברהם (אורח חיים סימן מו ס"ק ח') הביא שמצא בשם מהר"מ מטראני (ח"א סי' קיז וסי' קפ) שכתב דביום הכיפורים מוטב לצאת בעניית אמן מלהריח, אם כן ביום הכיפורים שחסר ל"ט ברכות כמו בשבת וגם סעודה א' הרי מ"ז ברכות, נגד זה יש ברכת שהחיינו ומוסף ונעילה הרי ט"ו ובשחרית קורין ז' עם מפטיר ובמנחה ג' הרי כ' וברכת הפטרה שחרית ומנחה הרי י' הרי מ"ה, יחסרו ב' ברכות, יאמר ברכת "מקדש שמך ברבים" בשם ומלכות וגם ברכת מודים דרבנן יאמר בשם ומלכות עכ"ל.

אך המגן אברהם עצמו כתב, דאין להכניס עצמו בספק ברכה לבטלה בשביל להשלים ק' ברכות. גם מה שכתב לברך על טלית קטן בפני עצמו אין נראה להרבות בברכות, ולמנהגנו שאין אומרים במנחה על התורה חסר עוד א' ובשבת שקורין ז' לבד ממפטיר אם כן ניתוספו ב' ברכות וגם בשל"ה כתוב שלא להריח אבל בסדר היום כתוב דיש להריח ועיין בי"ד (סי' רסה) איתא בהדיא דמותר להריח ביום הכיפורים מדקאמר ובתשעה באב לא מייתי אסא, משמע דביום הכיפורים שרי, אך אי אפשר לברך כל פעם אם לא בהיסח הדעת (עיין סי' ריז).

 

השלמת מנין הברכות ביום הכיפורים על ידי ברכת הריח

במשנה ברורה (סי' מו ס"ק יד) כתב שביום הכיפורים גם כן יוצא בשמיעת הברכות כמו בשבת אך ביום הכיפורים אחר כל החשבונות חסר לו עוד שלש ברכות וכתב המגן אברהם דישלים זה בברכת הריח על הבשמים אך כל זמן שלא הסיח דעתו מלהריח אסור לחזור ולברך משום ברכה שאינה צריכה. וכן יוכל להשלימם בברכת "אשר יצר" אם נזדמן לו. ואפשר דיוצא על פי הדחק במה שמכוין לשמוע חזרת הש"ץ.

ועיין במשנה ברורה (סימן תריב ס"ק יח) לענין איסור אכילה ביום כיפור שכתב, שמותר להריח למלאות מנין מאה ברכות. אך כל זמן שלא הסיח דעתו מלהריח אסור לחזור ולברך דהוי ברכה שאין צריך.

אכן בבאר היטב (סי' מו ס"ק ו') כתב, שביום הכיפורים קצת פוסקים כתבו שיקח הדס או בשמים, ומשעה לשעה יריח ויברך, אך אי אפשר לברך כל פעם אם לא בהיסח הדעת, וקצת פוסקים כתבו דאינו נכון להריח ריח טוב ביום הכיפורים ביום שצותה תורה ענות אדם בנפשו, על כן יותר טוב לסמוך על הפוסקים דעניית אמן דחזרת הש"ץ ועניית אמן אחר העולים בתורה ובהפטרה בכלל להשלים מאה ברכות, ואז לא יצטרך ליקח בשמים או הדס להריח בהם.

 

"אין כאלוקינו" אינו עולה ביום הכיפורים להשלמת מנין מאה ברכות

במהרי"ל (מנהגים הלכות יום כיפור אות כד) הביא שנשאל למהר"י סג"ל מפני מה אין אומרים "אין כאלהינו" ביום הכפורים כמו בשאר יום טוב. והשיב דעיקר טעמא של "אין כאלהינו" משום מאה ברכות דחייבים לומר בכל יום. ובשבתות וביום טוב אין אומרים רק ז' של י"ח דתפלה ונתייסדו ב"אין כאלהינו" י"ב אמן. 'אין 'מי 'נודה כל אחד ד' פעמים, ואחר כך "ברוך אתה" והוי כאילו אמר ברוך אתה 'אל 'מלך 'נאמן י"ב פעמים ואינך ז' הרי י"ח ברכות עם ברכת המינין י"ט, וכן הוא במחזור ויטרי. אכן ביום הכיפורים אומר בלאו הכי "אהללך" בקול רם, ובו איתקנו י"ח ברכות. ועוד ד"אין כאלהינו" נגד קרבנות איתקן וביום הכיפורים מביאין הרבה קרבנות.

כן בספר המנהגים (הגהות המנהגים יום כיפור אות קסט) מובא: שאין אומרים "אין כאלקינו" ביום הכיפורים לפי ש"אין כאלקינו" נתקן נגד הברכות שמדלגין בשבת ויום טוב מי"ח ברכות, וביום הכיפורים אומר אהללך בקול רם שהוא כנגד י"ח ברכות. עוד נראה לומר כי בלאו הכי משלימין היום מאה ברכות שהרי יש ד' תפלות.

 

האם היום הולך אחרי הלילה או הלילה אחרי היום

הנה מצויה נפקא מינה לחשבון המאה ברכות בכל יום ובפרט בשבת האם מונין את הברכות מהלילה או רק מיום שלמחרת, כגון האם מנין הברכות בתפילת ערבית של מוצאי שבת נכללת במנין חשבון הברכות של שבת, או שאינו כן. מצאנו כמה דעות חלוקות בזה, ומאידך מצאנו גם סתירות בזה בדעת הראשונים.

הרמב"ם בהלכות תפילה (פ"ז, הי"ד) כתב: "חייב אדם לברך מאה ברכות בין היום והלילה". ומשמע דהלילה נמשך אחרי היום. אולם כשהרמב"ם מונה את מנין הברכות מתחיל הרמב"ם מהלילה מברכת המפיל חבלי שינה על עיני וכו', שברכה זו היא בלילה כשהולך לישון.

וראה בדברי הבית יוסף (בסי' מו ד"ה דתניא), דגם כן נקט כך, שכתב שם, ומנין מאה ברכות כך היא, בלילה כשהולך לישון מברך המפיל חבלי שינה ובשחר מברך נטילת ידים ואשר יצר וכו', עיי"ש. הרי שהבית יוסף באמת נקט כאן את המנין מברכת המפיל שבלילה. אולם האמת היא, כי לעולם אולי יש לבאר את דברי הרמב"ם דבעיקר סבר שהמנין מתחיל מהיום, וכפי שכתב בלשונו "בין היום והלילה", עיי"ש.

ועיין בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון או"ח סימן א') שכתב שעדיין צריך להתבונן בדברי הבית יוסף הנ"ל, דחזינן להדיא בדבריו שהתחיל למנות את המאה ברכות מהלילה, וראה גם במשנה ברורה (סי' מו ס"ק יד) שגם כן נקט הכי את סדר המאה ברכות מהלילה מברכת המפיל, עיי"ש. הן אמת דאולי יש לומר דסבר שהחיוב מהלילה, אם כן היה צריך להתחיל את המנין כבר מברכות קריאת שמע שהם ברכות ראשונות של הלילה, ומדוע התחיל מברכת המפיל. אולם יש לומר, כי לעולם את ברכות קריאת שמע, הוה ניחא להו לכלול ביחד עם ברכות קריאת שמע דשחרית. והתחיל מברכת המפיל שאי אפשר לכלול אותה עם ענין אחר, והיינו נמי דכלל את ברכת המזון דהלילה עם ברכת המזון דהבוקר.

בשו"ת בצל החכמה (ח"ד סי' קנה) העלה כי לעולם נקטינן בענין זה דחשבינן יום לענין מאה ברכות מערב עד ערב, והביא ראיה לזה (שם באות ג') שהרי בספר תניא רבתי כתב שבשבת חסרים ל"ו ברכות כיון שמחסרין מתפילת שמונה עשרה שהרי אין מתפללים רק ז' ברכות ולכן יש למלאות אותם באספרמקי ומגדי, ואם נאמר שמונים לענין מאה ברכות מהבוקר עד הערב ועד בכלל, אם כן הרי ליל שבת קודש נחשב בהדי יום דערב שבת, וליל מוצאי שבת בהדי יום שבת ונמצא שאין חסר בשבת ל"ו ברכות אלא רק י"ב בערב שבת, וכ"ד בשבת. אלא ודאי דגם לענין ק' ברכות היום נחשב עם הלילה שלפניו כבכל התורה כולה, וליל שבת נחשב בהדי יום שבת ולכן שפיר חסרים ל"ו ברכות מג' תפילות ערבית דליל שבת קודש ושחרית ומנחה דיום שבת, וערבית דמוצאי שבת נחשב עם יום ראשון שלאחריו.

וראה בשו"ת יבי"א (חלק ח' או"ח סימן כג) שהביא כן, דמדברי הבית יוסף והמגן אברהם (סימן מו) מוכח שחשבון ק' ברכות הוי מערב ועד ערב, כליל שבת ויומו. וכן מוכח מדברי שאר ראשונים. ודלא כמו שכתב בספר תורת חיים סופר (סימן מו) שהוא מבוקר ועד בוקר, ולדבריו אין צורך לטרוח כל כך בזה, שהרי תפלת ערבית של מוצאי שבת וברכות ההבדלה כמעט משלימות כל המאה ברכות. אבל אין זו דעת הראשונים. ולכן יש לכל ירא שמים לספור ולמנות כל הברכות בליל שבת ויומו, עם הפירות ומגדנות ומיני בשמים בלילה וביום, כדי להשלים ק' ברכות. ואם הוא יכול לעלות להפטיר, וכן אם חננו השי"ת קול ערב ויכול להתפלל ש"צ, וירויח שבע ברכות של החזרה שבכל תפלה, בנקל יוכל להשלים ק' ברכות.

אולם בתשובות והנהגות (חלק ב' סי' קכט) כתב שאם לא דקדק וחיסר בשבת או יום הכיפורים, יש לצרף דעת כמה מגדולי הפוסקים שסברו שמצות מאה ברכות כל יום היינו במשך יום ולילה שלאחריו, ולא לילה ויום, וכן משמע קצת מלשון הרמב"ם (פ"ז מתפילה הל' יד) שצריך לברך מאה ברכות בין היום והלילה, הרי הקדים בלשונו יום ללילה, ומשמע שהלילה מצטרף ליום שלפניו, וכעין קדשים שהלילה הולך אחר היום שקדם לו.

 

האם יש ענין למנות את המאה ברכות

בסידור היעב"ץ (עמ' תקעט) כתב בחשבון המאה ברכות שצריך להזהר למנות היכא שיודע שחסר לו במנין הברכות, אך ביום חול כתב שאם מתפלל התפילות והברכות בקביעות אין צריך לחשב כלל, ודוקא בשבתות וימים טובים ויום הכיפורים שחסר במנין הברכות, שצריך לחשב ולמנות הברכות שלא יחסר.

וסיעתא לדברי היעב"ץ נראה להביא ממה שכתב הרמב"ם (פ"ז מהל' תפילה הל' טז) וז"ל: ומונה כל הברכות עד שמשלים מאה בכל יום, עכ"ל. והביא בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' קכט) דדקדק הגריז"ס זצ"ל בלשון הרמב"ם שכתב הלשון "ומונה", משמע שצריך למנות הברכות אחת לאחת, שאם לא כן לא ידע המנין.

וכן בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יט סימן יא פרק ד') הביא שטוב לאדם לכוין בברכותיו ולמנות אותם מתחילת הלילה אחד לאחד למצוא חשבון למען דעת כמה ברכות הוא מברך, שלא יפחות מק' בכל יום, וכל המוסיף מוסיפין לו (סדר היום בחיוב מאה ברכות בכל יום). ועיין בשו"ת יבי"א (חלק ח  או"ח סימן כג) שהביא שיש לכל ירא שמים לספור ולמנות כל הברכות בליל שבת ויומו, עם הפירות ומגדנות ומיני בשמים בלילה וביום, כדי להשלים ק' ברכות.

וראה עוד בזה בטעם ודעת (שמות לח, כז) שהביא דברי הגריז"ס בזה, והוסיף שיש בזה סוד נפלא להגיע לידי יראת שמים, ורמז לזה "מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה" ודרשו חז"ל "מה" היינו "מאה" ברכות שמביאים ליראה.

 

האם מותר לגרום לברכה שאינה צריכה

ישנם לפעמים זמנים שעל אף הברכות שמברכים עדיין אינם עולין למנין מאה ברכות, ולכן ישנו אולי פתרון לזה על ידי שמברכים ברכה על כל דבר. אך יש לדון בזה האם מותר לגרום לברכה שאינה צריכה כדי שיוכל להשלים מנין מאה ברכות, ובפרט בשבת ויום טוב שחסרים מחשבון הברכות, ועל כן בטרם שנברר האם עולה למנין הברכות נדון בעצם איסור ברכה שאינה צריכה.

יסוד האיסור הוא שכל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" (שמות כ, ז), כמובא בגמרא בברכות לג, א. ונחלקו הראשונים בזה, יש סוברים שאיסור מן התורה הוא, ועובר בלאו זה של "לא תשא". אבל רוב הראשונים סוברים שאיסור ברכה שאינה צריכה הוא מדרבנן, והדרשה מ"לא תשא" אינה אלא אסמכתא, (עיין בתוספות בגמרא בר"ה לג, א ד"ה הא, תר"י ברכות פ"ח בשם רבני צרפת, רא"ש קדושין פ"א סי' מט בשם ר"ת), ולא אמרו שהזכרת שם שמים לבטלה אסורה מן התורה אלא בהזכרה שלא לצורך ברכה.

עוד אמרו בגמרא בברכות לג, א שכל מי שיצא ידי חובת ברכה מן הברכות וחוזר ומברך אותה, הרי זה מברך ברכה שאינה צריכה, כגון שמברך בתוך הסעודה על דברים שנפטרו כבר על ידי ברכת המוציא, שברכה שלא לצורך היא (משנה ברורה סי' רטו ס"ק יז).

וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רטו סעיף ד') שכל המברך ברכה שאינה צריכה, הרי זה נושא שם שמים לשוא, והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן.

ובגדר ברכה שאינה צריכה כתב במשנה ברורה (שם ס"ק יח) שהוא כגון שמברך בתוך הסעודה על דברים שנפטרו כבר על ידי ברכת המוציא דזו הברכה שלא לצורך היא כלל. ועוד כתבו הפוסקים דאפילו אם עכשיו לא היה הברכה לבטלה גם כן היא לפעמים בכלל ברכה שאינה צריכה כגון אם שלחנו ערוך לפניו ודעתו לילך וליטול ידיו ולאכול ולוקח קודם הנטילה ומברך על דברים שדעתו לאוכלם בתוך הסעודה גם זה אסור דגורם ברכה שאינה צריכה, וכל שכן המפסיק בין הברכה לעשייה דגורם שתתבטל הברכה הראשונה לגמרי בודאי אסור.

 

שיטות האוסרים בשבת לגרום לברכה שאינה צריכה

כתב הרמב"ם (בפ"ז מהל' תפילה הל' יד) וז"ל: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, (ובהל' טו) בשבתות וימים טובים שהתפילה שבע ברכות וכו' באלו צריך להשלים מאה ברכות מן הפירות. (ובהל' טז) כיצד, אוכל מעט ירק ומברך לפניו ולאחריו, וחוזר ואוכל מעט מפרי זה ומברך לפניו ולאחריו, עכ"ל.

והעיר הלחם משנה שם, דקצת קשה דמשמע מהרמב"ם שיאכל תחילה מעט מן הפרי ויברך ברכה אחרונה ואחר כך מאותו הפרי עצמו יאכל מעט, וזה נראה שאסור משום דאסור לגרום בברכות. אלא נראה שודאי לא אמר הרמב"ם אלא שאם אכל ירק ולא היה בדעתו לאכול יותר בעת ההיא, כשיעבור אותו העת צריך שיחזור ויאכל מאותו הפרי כדי להשלים, והשתא לא הוי גורם בברכות, דכשאכל מתחילה ובירך לבסוף לא היה בדעתו לאכול יותר, עכתו"ד.

הנראה בפשטות דברי הרמב"ם שאין זה כפשוטו שמברך על פרי וירק בזה אחר זה אף שהיה בדעתו לכך, אלא שסבר הרמב"ם שדוקא שאכל פרי ולא היה בדעתו לאכול עוד, ושוב רוצה לאכול עוד מאותו הפרי, בזה אמרינן שאינו גורם לברכה שאינה צריכה.

וכשיטה זו הלך גם בשו"ת מהר"ם גלאנטי (סימן לח) שנשאל במי שהיו לפניו מיני פירות הרבה וברכותיהם שוות ורוצה לברך על כל אחד בפני עצמו כדי להשלים מאה ברכות כי הוא בשבת או יום טוב מהו, מי אמרינן הויא ליה ברכה שאינה צריכה הואיל ויכול לפוטרם בברכה אחת או נאמר דשפיר עבד וכמעשה דגמרא דממלי להו במיני פירי.

ויישב, דאין מי שיעלה בדעתו בשביל להשלים מאה ברכות לאפושי ברכות שאינם צריכות והויין כמו ברכות לבטלה שלא נחלקו במשנה (פרק כיצד מברכין) רבי יהודה וחכמים אלא בברכותיהן שוות דרב יהודה סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף כדאמר עולא שם בגמרא, אבל לכולי עלמא ברכה אחת פוטרת חברתה. וכן אם אין ברכותיהם שוות דברי הכל בעי שתי ברכות א' על מין האדמה וא' על מין העץ. נמצא דלכולי עלמא ברכה אחת פוטרת ולאו משום שהוא שבת או יום טוב יברך ברכות לבטלה. והאי דאמר בגמרא ממלי להו במיני פירי כל א' כדיניה, אבל לאו חס ושלום בברכות שאינם צריכות.

ולכן כתב לייעץ למברך כיון שרוצה להשלים מאה ברכות שלא ישים כל מיני פירות שדינם בברכה אחת כולם לפניו, אלא יביאם אחד אחד לפניו ויברך על כל אחד כיון שאינם על השלחן ואינם לפניו אף על גב שהם במקום אחר יברך על כל אחד בורא פרי העץ כגון זתים ותמרים וכיוצא בהם או פרי האדמה שכך דקדק המשנה "היו לפניו מינים הרבה", דוקא לפניו.

גם בברכי יוסף (אורח חיים סימן מו ס"ק ו') נקט לאסור לגרום ברכה שאינה צריכה, וכתב: וכן לברך על כל א' מהפירות שיביאו, כנדון מהר"ם גאלאנטי, דאפשר לקיים מאה ברכות באנפא אחרינא, דודאי איסורא איכא לגרום ברכה שאין צריך, וכדברי הרב ספר הזכרונות. וכן עיקר.

ובהערות על הברכי יוסף (שם הערה ט') כתב שעל כל פנים יכול לעשות כמו שכתב הברכי יוסף במורה באצבע (אות קסא): "ישתדל לאכול פירות לפרקים כדי להשלים מאה ברכות". והרמב"ם (פ"ז מתפילה הט"ז) כתב "כיצד (ישלים ק' ברכות) אוכל מעט ירק ומברך לפניו ולאחריו וחוזר ואוכל פרי זה ומברך לפניו ולאחריו וכו' עד שישלים ק' ברכות". משמע שמברך לפרקים בכוונה תחילה מותר, אף שברכתם האחרונה שוה. ועל כל פנים מסתבר דהיינו דווקא כשאינו משנה סדר אכילתו אלא כדרך האדם שאוכל ירק אחד ואחר זמן פרי אחר, ולכן כתב הרמב"ם "מעט ירק וכו' פרי זה". ובשו"ת תורה לשמה (סי' סד) העלה על פי הרמב"ם שלכתחילה יכול לברך ברכה אחרונה על מין א', ולאכול מיד ממין אחר ולברך ברכה ראשונה ואחרונה, אף על פי שברכתם האחרונה שוה, עיי"ש. ואולם בהערה שם כתב דאין זה במשמעות דברי הרמב"ם. ועיין שם אריכות דבריו בזה.

ועיין במשנה ברורה (סימן מו ס"ק יד) שכתב בשם המגן אברהם, דלא יכניס עצמו בחשש ברכה שאינה צריכה משום מצות מאה ברכות.

 

שיטות המתירים בשבת לגרום לברכה שאינה צריכה

יש אומרים שמותר לגרום ברכה שאינה צריכה כדי להשלים מנין מאה ברכות שאדם צריך לברך בכל יום, ולפיכך בשבת ויום טוב שחסרות מהמנין כמה ברכות, כתב השל"ה (במס' שבת ח"א) שצריך להשלימן על ידי ברכות הנהנין על פירות, ואם הביאו לו פירות תוך הסעודה יכול להניחם עד אחר הסעודה כדי לברך עליהם בפני עצמם.

ועיין במגן אברהם (אורח חיים סימן רטו ס"ק ו') שהביא מה שכתב השל"ה דבשבת מותר לגרום ברכה כדי להשלים ק' ברכות, אך תמה עליו, עיין שם.

אולם עיין במחצית השקל שם שכתב, דמכל מקום מודה המגן אברהם שיכול לצוות לבני ביתו שלא יביאו את הפירות כי אם עד אחר הסעודה, וכן שלא להביא לפניו את כל הפירות בבת אחת, כדי שיברך על כל אחת ואחת.

וראה שבשו"ת מהר"ם גלאנטי (סימן לח) כתב גם כן לייעץ למברך כיון שרוצה להשלים מאה ברכות שלא ישים כל מיני פירות שדינם בברכה אחת כולם לפניו אלא יביאם אחד אחד לפניו ויברך על כל אחד כיון שאינם על השלחן ואינם לפניו אף על גב שהם במקום אחר יברך על כל אחד בורא פרי העץ כגון זתים ותמרים וכיוצא בהם או פרי האדמה שכך דקדק המשנה היו לפניו מינים הרבה, דוקא לפניו, ומכל מקום בתשובות רב עמרם גאון (באוצה"ג ברכות סי' רנט) כתב, שאם רוצה להרבות ברכות (ואין המדובר שם בשבת) יברך עליהם קודם המוציא.

ובשו"ת תורה לשמה (סימן סד) נשאל באדם שאוכל מזונות ורוצה לאכול תמרים גם כן אם מותר לו לברך ברכה אחרונה על המזונות ואחר כך יאכל התמרים כדי שיברך עליהם ברכה ראשונה ואחרונה או דהוי מרבה ברכות מאחר שדעתו לאכול תמרים גם כן יאכלם עתה קודם ברכה אחרונה של המזונות ויברך ברכה אחרונה לשניהם שיכללם ביחד.

ובתשובתו הביא מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות תפלה (פרק ז' הלכה טו) וז"ל, כיצד אכל מעט ירק מברך לפניו ולאחריו וחוזר ואוכל מפרי זה ומברך לפניו ולאחריו ומונה כל ברכה עד שישלים מאה ברכות בכל יום עכ"ל. ועל כן הוא הדין בנידון השאלה דאין בזה חשש משום ברכה שאינה צריכה ונידון השאלה כל שכן הוא, והטעם דהאדם רשאי לעשות סדר אכילתו כרצונו ואין אנחנו מכריחים אותו ואומרים לו אכול מזה ואכול מזה וכן אכול הכל עכשיו כדי שלא תרבה בברכות.

ועיין בשו"ת יחו"ד (חלק ו' סימן כו) שנשאל בזה כשמגישים פירות בסעודות שבת ויום טוב לברך עליהם, האם מותר לכתחילה להשאירם עד לאחר ברכת המזון, כדי להרויח ברכות אחרונות שאחר הפירות ולהשלים בכך מאה ברכות, או שמא יש לחוש לאיסור גורם לברכה שאינה צריכה, וצריך לברך עליהם קודם ברכת המזון כדי שתהיה ברכת המזון פוטרתם מברכה אחרונה. 

ובסוף אריכות דבריו מסכם שמותר להניח הפירות שהובאו על השלחן בסעודת שבת ויום טוב עד לאחר ברכת המזון, כדי לברך לפניהם ולאחריהם, להשלים מנין מאה ברכות. ואין לחוש בזה לאיסור גורם ברכה שאינה צריכה. וטוב שיצווה לבני ביתו להביאם לפניו רק לאחר ברכת המזון.

 

תמצית הפתרונות למצות מאה ברכות בשבת ויום טוב באכילת פירות

בשו"ת מהר"ם גלאנטי (סימן לח) ייעץ למברך כיון שרוצה להשלים מאה ברכות שלא ישים כל מיני פירות שדינם בברכה אחת כולם לפניו אלא יביאם אחד אחד לפניו ויברך על כל אחד כיון שאינם על השלחן ואינם לפניו אף על גב שהם במקום אחר יברך על כל אחד בורא פרי העץ.

בהערות על ברכי יוסף (שם הערה ט') כתב שיעשה כמו שכתב הברכי יוסף במורה באצבע: "ישתדל לאכול פירות לפרקים כדי להשלים מאה ברכות". ועל כל פנים מסתבר דהיינו דווקא כשאינו משנה סדר אכילתו אלא כדרך האדם שאוכל ירק אחד ואחר זמן פרי אחר.

כתב השל"ה (במס' שבת ח"א) שצריך להשלים המאה ברכות על ידי ברכות הנהנין על פירות, ואם הביאו לו פירות תוך הסעודה יכול להניחם עד אחר הסעודה כדי לברך עליהם בפני עצמם, ובשו"ת תורה לשמה (סי' סד) העלה שלכתחילה יכול לברך ברכה אחרונה על מין אחד, ולאכול מיד ממין אחר ולברך ברכה ראשונה ואחרונה, אף על פי שברכתם האחרונה שוה, עיי"ש.

 

סיכום הענין

בגמרא במנחות מג, ב מובא, תניא היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר: (דברים י') "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך". וברש"י פירש "מה ה' אלהיך" שבמקום "מה" קרי ביה מאה.

לענין שבת ויום טוב, כיון שחסר ממנין הברכות, שהרי במקום תשעה עשרה ברכות בכל תפלה מתפללים שבע ברכות, מצאנו לפחות חמש עצות בזה איך לקיים בכל אופן מצות מאה ברכות, והם: לברך על בשמים ומיני מגדים, לכוון לברכת הקורא בתורה והמפטיר, לברך ברכת מזונות ואחר כך ברכה אחרונה אחרי קידוש לפני לחם משנה, אמירת "אין כאלהינו", ולכוון לברכות חזרת הש"צ.

לענין השלמת מאה ברכות מאחר כשאינו חייב באותה ברכה, בשו"ת מבי"ט (חלק א' סימן קיז) כתב, שכיון שהם פטורים מן הדבר אין ראוי להם לעשות דאין תשלום מאה ברכות אלא בברכה עצמה או בעניית אמן על ברכה שחייב בה ושומעה מפי מי שחייב בה.

אולם הביא שם שכתבו קצת מן המפרשים דברכות שמברכים הקוראים בתורה וברכות המפטיר עולים לשומעיהם לחשבון והיינו משום דתקנת משה רבינו היא לקרות בתורה בצבור וכל הצבור חייבים בזה. אבל עניית אמנים אלו של ברכות שאינו יוצא בהן ידי חובה אותה ברכה שכבר יצא או מתכוין שלא לצאת בשמיעה זו אלא לברך הוא אחר כך אינם עולים לחשבון.

לענין מאה ברכות ביום הכפורים, כתב השל"ה (במס' יומא עמוד התשובה) שביום הכיפורים אין לחוש אם אינו מברכן, כיון שאי אפשר לבוא לידי חיוב מאה ברכות, כשם שאין לחוש במה שמבטל מצות שלש סעודות ביום הכיפורים שחל בשבת, ומכל מקום מה שאפשר לעשות יש להשתדל בדבר. ולפיכך יש לכוין בברכות שליח צבור בכל התפילות, ובברכות הקוראים בתורה וההפטרות, ובברכות המצוות של יחידים, כגון המתעטפים בטלית ומברכים בקול רם.

ועיין במשנה ברורה (סימן תריב ס"ק יח) שכתב שביום הכיפורים מותר להריח למלאות מנין מאה ברכות. וכל זמן שלא הסיח דעתו מלהריח אסור לחזור ולברך דהוי ברכה שאינה צריכה. אולם בבאר היטב (שם ס"ק ו') כתב, דקצת פוסקים כתבו דאינו נכון להריח ריח טוב ביום הכיפורים ביום שצותה תורה ענות אדם בנפשו, על כן יותר טוב לסמוך על הפוסקים דעניית אמן דחזרת הש"ץ ועניית אמן אחר העולים בתורה ובהפטרה בכלל להשלים מאה ברכות, ואז לא יצטרך ליקח בשמים או הדס להריח בהם.

הנה מצויה נפקא מינה לחשבון המאה ברכות בכל יום ובפרט בשבת ויום טוב האם מונין את הברכות מהלילה או רק מיום שלמחרת, כגון האם מנין הברכות בתפילת ערבית של מוצאי שבת נכללת במנין חשבון הברכות של שבת, או שאינו כן. מצאנו כמה דעות חלוקות בזה, ולרוב הפוסקים חשבינן יום לענין מאה ברכות מערב עד ערב, כמו ליל שבת ויומו.

© כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים ולאתר שטייגן
עצם הגלישה והשימוש באתר הינו הודאה על הסכמה לתנאי השימוש.התכנים באתר נשלחים ע"י גולשים. אנו עושים את מירב המאמצים לבדוק זכויות יוצרים לתוכן. אם בכל זאת ישנו תוכן השייך לך או שאתה בעל הזכויות או כל תוכן פוגע אנא פנה אלינו דרך "צור קשר"
או בפקס 08-63608080  ונסירו מיידית. תודה על שיתוף הפעולה.
שותפים לאחזקת האתר:  
בסיוע עמותת חינוך וסיוע באהבה מ.ע. 580418440
אחסון אתרים יהודי מתקדם ציוד משרדי לעסקים אנטי וירוס

בניית אתרים בניית אתרים