שטייגן פורטל עולם התורה


 שעון מעורר

פורטל המרצים
המרצים החרדים המומלצים
לזכר מורשת והנצחת
מרן רבי עובדיה יוסף זצוק"ל


פרסום יהודי

עכשיו באתר שטייגן
633 אורחים
כי תשא

נטילת ידים לתפילת מנחה ומעריב

"ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם, בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה'" (שמות ל, יט)

דרשו בגמרא בברכות טו, א מהפסוק "ורחצו" שמכאן המקור לנטילת ידים לתפילה (תשובת הרשב"א סי' קצא). ובתורה תמימה (שם אות לב) ביאר דברי הרשב"א, רצונו לומר שנטילת ידים שלנו לתפילה במקום הרחיצה שרחצו הכהנים לפני העבודה בבית המקדש, משום דתפילה הוי כנגד קרבן, (כמו שכתבו בברכות כו, ב), ואמנם נראה דאין זה אלא אסמכתא בעלמא, וראיה לזה, שהרי בתפילה קיימא לן אם אין לו מים מנקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי, ואילו בקרבן צריך מים דוקא ואם אין לו מים אינו עובד ואם עבד עבודתו פסולה.

בענין זה יש לעיין, מהו המקור והטעם לנטילת ידים לתפילה, האם נטילה במים מעכב התפילה עד שצריכים לחזור אחרי מים אפילו יעבור זמן תפילה, האם יש חיוב גם ליטול ידים למנחה ומעריב, מהו הדין של "ידים של היסח הדעת" לתפילה, האם מי ש"עומד מלימודו" בין מנחה למעריב חייב בנטילה, האם יש לברך על הנטילה של מנחה ומעריב, האם נטילה זו צריכה כלי, רביעית מים, וכו', והאם יש ענין לרחוץ גם את הרגלים כמו שעשו הכהנים בבית המקדש שרחצו את ידיהם ורגליהם.

 

מעלת הרחיצה

ברמב"ן (שמות ל, יט) בפסוק "ורחצו אהרן ובניו" וגו', כתב וז"ל: הרחיצה הזו דרך כבוד שלמעלה, כי כל הקרב לשולחן המלכים לשרת וליגע (כתובות קח, א) "בפת בג המלך וביין משתיו" (דניאל א, ה) רוחץ ידיו בעבור היות הידים עסקניות. והוסיף כאן לרחוץ הרגלים בעבור היות הכהנים משרתים יחפים ויש בני אדם שיש ברגליהם זוהמא וכיעור.

ועל דרך האמת, בעבור היות ראש האדם וסופו הידים והרגלים, כי הידים למעלה מכל גופו בהגביהו אותן, והרגלים למטה, והם בצורת האדם רמז לעשר הספירות שיהיה כל גופו ביניהם, וכמו שאמרו בספר יצירה (פרק ו) כרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו ובין עשר אצבעות רגליו במלת הלשון ובמלת המעור, לפיכך נצטוו משרתי עליון לרחוץ הידים והרגלים. והרחיצה הזאת לקדושה תרגם אותה אונקלוס, ומן הענין הזה תקנו רבותינו נטילת ידים לתפילה, שיתכוין לזה, כטעם נשיאות כפים. והרחיצה היא המצוה, אבל הכיור צוה בו להזמנה ואיננו מעכב ולא מצוה, כי ביום הכיפורים כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב שהיו עושין לכבודו (יומא מג, ב), אבל למדנו מן הכיור כי צריכה כלי.

 

הטעמים לנטילת ידים שחרית

הרמב"ן על התורה כאן כתב טעם למה שתיקנו חז"ל נטילת ידים לתפילה, ובפרקי תורה (פרשת כי תשא דף רצט) פירש טעם הרמב"ן: דנטילת ידים לא תיקנוה מגדר זכר לקידוש ידים ורגלים בעבודת בית המקדש כיון דתפילה במקום תמידין תקנום, אלא משום דהתפילה עצמה חשובה לעבודה, וזו העבודה הוא מגדר "נשא לבבינו אל כפיים אל קל בשמים", הרי שזו העבודה מתיחסת לכפיים ולכך יש בה רחיצת ידים.

ועוד מצאנו בזה שני טעמים לנטילת ידים בשחר דוקא, הרא"ש כתב שטעם נטילת ידים וברכתו לפי שידים של אדם עסקניות הן, ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה, לזה תיקנו חז"ל ברכה על הנטילה לקריאת שמע ולתפילה. טעם נוסף כתב הרשב"א לפי שבשחר אחר השינה אנו נעשים כבריה חדשה, דכתיב "חדשים לבקרים רבה אמונתך", צריכים אנו להודות לו יתברך שבראנו לכבודו לשרתו ולברך שמו, ועל דבר זה תיקנו בשחר כל אותן הברכות שאנו מברכין בכל בוקר, לכן דבר זה תיקנו בשחר להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו.

ומצאנו לפחות ארבעה נפקא מינות בין טעמי הרא"ש והרשב"א: א. אם ישן עם בתי ידים על ידיו, ב. אם לא פשט את בגדיו ולא נתגלה שום מקום סתר שיוכל לנגוע בו, ג. אם מנע עיניו משינה כל הלילה, ד. אם השכים קודם אור היום. ומכל מקום כתב במשנה ברורה (או"ח סי' ד' ס"ק א') דלהלכה אנו תופסין כשני הטעמים לחומרא לענין נטילה.

 

מקור בגמרא לחיוב נטילת ידים לתפילה

בגמרא בברכות יד, ב מובא: אמר רבי יוחנן, הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, יפנה (ופירש רש"י: יפנה לנקביו) ויטול ידיו, ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב: (תהלים כו) "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'". אמר ליה רבא: לא סבר לה מר כאילו טבל? דכתיב: "ארחץ בנקיון", ולא כתיב "ארחיץ כפי", (ופירש רש"י דכתיב "ארחץ בנקיון": משמע ארחץ כל הגוף ולא כתיב ארחיץ כפי, לדרשה אתא, לומר שמעלה עליו שכר רחיצת כפיו כאילו טבל כל גופו).

 

המקור בגמרא לנטילה דווקא במים ועד היכן צריך לחזר אחר מים

 בהמשך הגמרא (בברכות טו, א) מובא: אמר ליה רבינא לרבא, חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר: מי שאין לו מים לרחוץ ידיו קודם התפילה, מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית. אמר ליה: שפיר קאמר, מי כתיב, ארחץ במים? "בנקיון" כתיב, דמשמע שמנקים את הידים על ידי כל מידי דמנקי. דהא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא (היינו שרב חסדא קילל את מי שמחזר אחר מים לנטילת ידים בזמן התפילה). והני מילי שאין מחזרין אחר מים אלא מנקים בכל דבר, לקריאת שמע, אבל לתפילה מהדר (פירש רש"י ד"ה לקריאת שמע: בעידנא דקריאת שמע שזמנה קבוע אין מחזרין אחר מים, פן יעבור הזמן, אבל לתפילה דכל היום זמנה הוא, צריך למהדר אמיא). ועד כמה חייב לילך לחפש אחר מים לנטילת ידים? עד פרסה. והני מילי לקמיה דרך הליכתו, אבל לאחוריה אפילו מיל אינו חוזר, ומינה מיל הוא דאינו חוזר, הא פחות ממיל, חוזר.

מבואר מדברי הגמרא שמהפסוק "ארחץ בנקיון כפי" למדנו שמנקים את הידים לתפילה על ידי כל דבר שמנקה ולאו דוקא מים, והוכיחו זאת בגמרא שהרי רב חסדא קילל את מי שמחזר אחר מים בזמן  התפילה. וכל זה הוא לענין קריאת שמע שזמנה קבוע ואם יחזר אחר מים יש לחוש שיעבור לו הזמן, מה שאין כן לענין תפילה שזמנה כל היום צריך לחזר אחר מים בדוקא.

עוד מבואר בגמרא, שצריך לחזר אחר מים לנטילה לתפילה הוא רק עד פרסה (היינו עד ד' מיל שהוא שמונה אלפים אמות), והוא כשהמים נמצאים בכיוון דרך הליכתו שצריך לילך עד פרסה להשיג מים לנטילת ידים, אך אם המים נמצאים לכיוון אחוריו אינו צריך לחזר אחר מים אלא עד מיל.

 

האם צריך לחזר אחר מים לנטילת ידים לתפילה

הנה הרבינו יונה כתב לחלק בין קריאת שמע שאין צריך לחזר אחר מים לבין תפילה שצריך לחזר אחר מים, משום שקריאת שמע יסודה מדאורייתא ולכן יש יותר לחוש שמא יעבור עליו זמן קריאת שמע, אולם החיוב להתפלל שלש פעמים ביום שהוא חיוב מדרבנן לא חששו חכמים כל כך לזה ולכן הצריכוהו לחזר אחר מים.

אולם בגוף דברי הגמרא שמי שאין לו מים מזומנים לנטילת ידים, נחלקו הראשונים לענין תפילה אם חייבים לחזר אחר מים או לאו, ונראה לומר שדין זה תלוי בגירסת הגמרא אם גורסים "והני מילי לקריאת שמע אבל לתפילה מהדר" וכו', עד המשנה שם. ולפי הגירסא בגמרא שלפנינו, שהיא גירסת רב האי גאון, הרי"ף, רמב"ם, ורש"י, יש לחלק בין קריאת שמע לתפילה לענין חיזור אחר מים.

אולם ישנם הרבה מן הראשונים, וביניהם תוספות, ריטב"א והרא"ש, הסוברים שאין שום הבדל בין קריאת שמע לתפילה, ואף לתפילה אין שום צורך לחזר אחר מים, ובאמת אותם ראשונים לא גרסו את כל קטע זה בגמרא.

בדברי רש"י שהביא לחלק בין קריאת שמע שאין צריך לחזר אחר מים, לתפילה שצריך לחזר אחר מים, שקריאת שמע זמנה קבוע, מבואר שיש יותר לחוש שמא יעבור עליו זמן קריאת שמע, אולם בתפילה שזמנה כל היום הצריכוהו חז"ל לחזר אחר מים. אכן הקשה על זה הרשב"א בברכות טו, א שהרי גם תפילה של שחר הרי יש לה קבע עד ד' שעות או חצות.

ועיין מה שכתב במעדני יום טוב על הרא"ש (ברכות סי' יא אות צ') לתרץ את דברי רש"י, על פי הדין שמי שנאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים (כמבואר בברכות כו, א), ואם כן כשאין לו מים הרי הוא אנוס ואינו יכול להתפלל שחרית, ולכן מתפלל מנחה שתים, ואם כן נמצא כשאין לו מים נמשך זמן תפילת שחרית עד סוף היום, וזו כוונת רש"י שתפילה "כל היום זמנה", וכשנאנס ואין לו מים הרי זמן תפילת שחרית כל היום.

 

האם נטילה במים מעכב את התפילה

כן ישנה מחלוקת, האם חייבים ליטול ידים לתפילה אף אם יעבור זמן תפילה, ואכן ענין זה תלוי איך גורסים את דברי הגמרא בברכות טו, א לעיל. מפשטות לשון הרי"ף (ועוד כמה ראשונים), צריכים לחזור אחרי מים אפילו יעבור זמן תפילה, וכך הובאה בשלטי הגיבורים בשמו (שם בברכות אות א') וז"ל: כתב הרא"ש יש ספרים שכתוב בהם והני מילי (שאין מחזרין אחר מים) לקריאת שמע אבל לתפילה בעיא אהדורי וכו' וגם רב אלפס כתב כן. אולם הוסיף השלטי הגיבורים שלא נמצאת גירסא זו בספרים ישנים וגם רב אשי לא פירש כן. ונראה דלא גרסינן ליה דכי היכי דלית ליה לאהדורי בעידן קריאת שמע משום דלא יעבור הזמן, הוא הדין לענין תפילה, דמאי שנא הא מהא, אף על גב דקריאת שמע דאורייתא ותפילה דרבנן עשו רבנן חיזוק כשל תורה.

ועיין בתוספות בברכות טו, א (ד"ה אמאן דמהדר אמיא בעידן ק"ש) שכתב על מה שרב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא: ויש ספרים דגרסי "הני מילי (שאין מחזרין אחר מים) לקריאת שמע אבל לתפילה לא" דקאמר רבי שמעון בן לקיש (פסחים מו, א) ולתפילה ד' מילין. ונראה דלא גרסינן ליה דהוא הדין לענין צלותא נמי מטעם שלא יעבור זמן תפילה דמאי שנא קריאת שמע מתפילה, וכו', וההיא דרבי שמעון בן לקיש דאמר ולתפילה ד' מילין פירש רש"י להתפלל שם במנין, היינו שאם הוא הולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללין בו בעשרה צריך לילך שם, ולאחריו צריך לחזור עד מיל כדי להתפלל בעשרה.

ומבואר בדברי התוספות דפליגי על הרי"ף, וכתבו שאין לו להעביר זמן התפילה כדי ליטול ידיו במים ואם אין ידיו נקיות יקנחם בעפר או בצרור, וכן לאחריו אינו צריך לחזור כלל כדי ליטלם אפילו יש לו זמן.

ועיין בלשון ריא"ז (שם בדפי הרי"ף) שכתב, ונראה בעיני שאף על פי ששעת תפילה עוברת צריך לחזור אחר המים ומוטב שיתפלל תפילה אחר זמנה כמבואר בקונטרס הראיות עכ"ל.

אולם בטור (או"ח סימן צב) הביא את השיטות שיש לחזר אחר מים, אך כתב שאינו צריך לחזר אם יעבור זמן תפילה כדי שיטול ידיו במים, וז"ל: לכתחילה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחילה יפה וכן יסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו, ואחר שבדק עצמו יפה ירחוץ ידיו במים אם יש לו ואם אין לו צריך לחזור אחריהם. והני מילי שיש לו עוד שהות להתפלל אבל אם אין לו שהות ויעבור זמן התפילה ינקה אותם בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי.

אכן בשולחן ערוך (או"ח סימן צב סעיף ד') פסק: שצריך לרחוץ ידיו במים, אם יש לו. ואם אין לו, צריך לחזור אחריהם עד פרסה. והני מילי כשהוא הולך בדרך והמים נמצאים לפניו, אבל אם צריך לחזור לאחוריו למקום מים, עד מיל חוזר, יותר ממיל, אינו חוזר. ואם מתירא שיעבור זמן התפילה, ינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי.

 

האם יש חיוב נטילה גם לתפילת מנחה ומעריב

הנה לעיל הוזכר בענין החיוב לנטילת ידים קודם התפילה, שנחלקו אם צריך לחזר אחר מים אף אם יעבור זמן תפילה, אולם לכולי עלמא מי שיש לו מים יש לפחות מצוה לכתחילה ליטול ידיו. לכן יש לברר האם דין זה רק לענין תפילת שחרית, או אף לענין תפילת מנחה ומעריב.

משני מקומות נראה ששיטת הרמב"ם היא שיש חיוב ליטול ידים לכל תפילה. ברמב"ם בהלכות תפילה ונשיאת כפים (פרק ד' הלכה א') כתב וז"ל: חמשה דברים מעכבין את התפילה אף על פי שהגיע זמנה: טהרת ידים, וכיסוי הערוה, וטהרת מקום תפילה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב.

ובהלכה ב' שם כתב וז"ל: טהרת ידים כיצד, רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל וכו', ובהלכה ג' כתב וז"ל: במה דברים אמורים שאינו מטהר לתפילה אלא ידיו בלבד בשאר תפלות חוץ מתפלת שחרית, אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו ואחר כך יתפלל, ואם היה רחוק מן המים מקנח ידיו בלבד ואחר כך יתפלל.

ועיין בכסף משנה (שם) שביאר, דלפי שיטת הרמב"ם צריך ליטול ידיו בכל התפילות, אפילו לא יודע להם שום לכלוך, כשם שהוא צריך ליטול ידיו לאכול פת.

מקור נוסף לכך מצאנו בדברי הרמב"ם בהלכות ברכות (פרק ו' הלכה ב') וז"ל: כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לקריאת שמע בין לתפילה מברך תחלה "אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים", שזו מצות חכמים שנצטוינו מן התורה לשמוע מהן שנאמר "על פי התורה אשר יורוך".

וכן פסק להלכה בטור (או"ח סימן רלג) בהלכות תפילת מנחה, דכשיבא להתפלל כתב רב עמרם שנוטל ידיו, אין לו מים ליטלם, אם יודע שיהיו לפניו עד ד' מילין והוא בדרך ימתין עד מקום המים אפילו אם יעבור זמן התפילה, אבל יותר מד' מילין יתפלל מיד ואל יעבור זמן התפילה, והני מילי לפניו, אבל לאחריו פחות ממיל חוזר אבל מיל אינו חוזר. והתוספות כתבו שאין לו להעביר זמן התפילה כדי ליטול ידיו במים, ואם אין ידיו נקיות יקנחם בעפר או בצרור, וכן לאחריו אין צריך לחזור כלל כדי ליטלם, אפילו אם יש לו זמן.        

וביאר בבית יוסף (שם) שמתוך דברי הטור במה שכתב כאן בשם התוספות, נראה שכל שאינו מעביר זמן התפילה מצוה לחזר אחר המים כדרך שמחזרין אחר שאר מצוות.

ובשולחן ערוך (או"ח סימן רלג סעיף ב') כתב בהלכות תפילת מנחה שאם יש לו מים, צריך ליטול ידיו כדי להתפלל, אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך, ולא יברך. ואם אין לו מים מזומנים, אינו צריך ליטול, וביאר המשנה ברורה (שם ס"ק טו) דמה שאמרו שצריך ליטול ידיו כדי להתפלל וכו', הוא בין לתפילת המנחה בין לתפלת ערבית, דמצוה ליטול ידיו לתפילה.

והאמת שבערוך השולחן (סי' רלג סעי' טו) כתב דבהלכות תפילת מנחה לא ביארו בשו"ע כלום לחיוב הליכת ד' מילין לפניו ומיל לאחריו לקבל מים כדי להתפלל תפילת מנחה, ואפשר דבמנחה הקילו בכל גווני כשאין לו מים מוכנים לפניו, וכן משמע מלשונם שכתבו "ואם אין לו מים מזומנים" וכו', ואכן בטור הביא פלוגתא בזה עיי"ש.

ובהגהות עטרת זקנים (בדפי השו"ע סי' צב) הביא סברא להחמיר לנטילת ידים לתפילת ערבית יותר מתפילת שחרית, דמה שכתב בשו"ע "צריך לרחוץ ידיו במים", היינו שצריך לחזר אחריהם אפילו אם יעבור זמן תפילה. ויש אומרים שאין צריך לחזר אחר מים בין לקריאת שמע ובין לתפילה, ויש מי שכתב, שאפילו אם יודע שלא יעבור זמן התפילה גם כן אינו צריך לחזר אחר מים. מה שאין כן בערבית, כיון שאינו צריך להסמיך גאולה לתפילה טוב אם מחמיר ומחזר אחר מים בין לפניו ובין לאחריו.

 

מה מחייב הנטילה האם נגיעה במקום מטונף או אף מה שהסיח דעתו

והאמת שיש לדון האם רק צריכים נטילת ידים אם יודעים שנגע במקום מטונף, או אפילו מי שרק הסיח דעתו משמירת ידיו ושמא נגע במקום הטינופת צריך נטילה. בר"ן בפסחים (דף כה מדפי הרי"ף) כתב שידים של היסח הדעת כשרות לברכה ולתפילה.

אולם ברמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד' הלכה א') כתב: חמשה דברים מעכבין את התפילה אף על פי שהגיע זמנה: טהרת ידים, וכיסוי הערוה, וטהרת מקום תפילה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב. ובהלכה ב' כתב, טהרת ידים כיצד, רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל, וכו'. ועיין בכסף משנה (שם) שביאר, דלפי שיטת הרמב"ם צריך ליטול ידיו בכל התפילות, אפילו לא יודע להם שום לכלוך, כשם שהוא צריך ליטול ידיו לאכול פת, ודלא כהר"ן.

והטור (או"ח סימן צב) האריך והביא כמה שיטות בזה עיין שם. ועל דברי הטור סיכם הבית יוסף, שכיון שהרמב"ם והטור ואבי העזרי מסכימים דידים של היסח דעת צריכים נטילה לתפילה אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך הכי נקטינן.

עוד כתב הבית יוסף (בסי' רלג) בהלכות תפילת מנחה, דממה שכתב הטור הלשון: "וכשיבא להתפלל כתב רב עמרם שיטול ידיו", נראה דסתם ידים פסולות לתפילה עד שיטול ושלא כדברי הר"ן שכתב בפרק ערבי פסחים (כה, א ד"ה דילמא) גבי נטל ידיו בטיבול ראשון צריך שיטול ידיו בטיבול שני דידים של היסח הדעת כשרות לברכה ולתפילה (ועיין בבית יוסף שם באריכות דבריו בזה).

על כן פסק בשולחן ערוך (או"ח סימן צב סעיף ה') וז"ל: רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו, צריכים נטילה לתפילה אם יש לו מים, אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך, ולא יברך, ואם אין לו מים מזומנים, אין צריך לחזור וליטול.

אכן במשנה ברורה (סימן צב ס"ק כג - כו) כתב לענין נטילה שאם הסיח דעתו, היינו שהפליג הרבה בין הנטילה להתפילה עד שהסיח דעתו, וכל שכן ששייך היסח הדעת בין הנטילה של שחרית לתפלת המנחה, אז צריכים נטילה דכיון שהסיח דעתו משמירתן, ידים עסקניות הן, ושמא נגעו במקום הטינופת. וכל זה לתפילה אבל לתורה ולברכות ולקריאת שמע, סתם ידים כשרות הן, אבל בסימן ד' כתב הפרי מגדים דלקריאת שמע פסולות סתם ידים. ואם אין לו מים מזומנים, אין צריך לחזור וליטול, ואף על פי כן צריך לנקות אותן במידי דמנקי דדילמא מודבק בו מעט צואה או זיעה על ידי הנגיעה במקומות המכוסין ויתקנח על ידי הנקיון. ודוקא בסתם ידים מיקל המחבר, אבל אם נגע במקום מטונף וכל שכן כשעשה צרכיו אף בתפלת המנחה, צריך לחזור אחר מים.

 

האם נטילה לסתם ידים מעכב את התפילה

בביאור הלכה (סימן צב ד"ה צריך לרחוץ וכו') העיר דבסתם ידים פשיטא דאין לחזור התפילה אם לא נטל, והנה אף דדעת הרמב"ם משמע דהעיכוב הוא אפילו בסתם ידים (וכמו שכתב הפרי מגדים), מכל מקום אין נפקא מינה לן בזה, דכבר כתב הבית יוסף דלכך אין אנו מברכין בסתם ידים, משום דעת הר"ן והיש אומרים שהובא בטור דסברו דסתם ידים כשרים לתפילה וספק ברכות להקל, אם כן כל שכן לענין לחזור התפילה.

עוד העיר, דמלבד כל זה קשה לירד היטיב לסוף דעת הרמב"ם בזה, דבכל הד' דברים לבד מזה ביאר הרמב"ם בפירוש שאפילו בדיעבד חוזר ומתפלל, ובזה לא ביאר כלום, שמע מינה דהעיכוב דקאמר היינו דתפלתו לא היתה כהוגן שהיתה בידים מזוהמות, אבל לא יחוייב משום זה שיחזור ויתפלל. על כן נראה לדעת הביאור הלכה, דאפילו לדעת הרמב"ם אם היו ידיו מלוכלכות מלמולי זיעה על ידי שחיכך ראשו או נגיעה במקום הטינופת, אף שלכתחילה אסור לקרות ולהתפלל ואף לברך, מכל מקום בדיעבד אין חוזר.

 

נטילה בין מנחה למעריב אם "עומד מלימודו"

לעיל הוזכר בענין החיוב לנטילת ידים קודם התפילה, שיש מצוה ליטול ידיו אפילו לתפילת מנחה ומעריב, ונפסק להלכה שאפילו סתם ידים למי שהסיח דעתו צריך ליטול. לכן יש לחקור במי שהתפלל תפילת מנחה ונשאר בבית הכנסת ללמוד, האם צריך ליטול ידיו שנית קודם תפילת ערבית.

לענין זה בשולחן ערוך (או"ח סימן רלג סעיף ב') פסק הרמ"א, דאפילו עומד מלימודו, יטול ידיו לתפילה (מנהגים), ואם אין לו מים מזומנים, אינו צריך ליטול.

אולם במגן אברהם (שם ס"ק ח') כתב דנראה לומר, דאם נטל ידיו לתפילה אף על פי שהפסיק אחר כך בלימודו, כגון בזמן שדורשין, אין צריך ליטול שנית, וכן משמע בברכות כג, ב. אך הוסיף דמכל מקום בשבת שמפסיקין במכירת המצוות נראה שצריך ליטול שנית לתפילת מוסף אלא אם כן לא הסיח דעתו. ואם נטל ידיו לאכילה ואכל מכל מקום צריך ליטול לתפילה כיון שלא נטל לתפילה, מה שאין כן ברחץ ידיו שחרית דהוי נטילה לתפילה.

וראה בביאור הלכה שם שמלשון השולחן ערוך "צריך ליטול ידיו כדי להתפלל אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך", משמע שלכאורה דדוקא בסתם ידים צריך ליטול, אבל אם יודע שהם נקיות כגון שנטל ידיו לאכילה ורוצה להתפלל אין צריך נטילה.

וכן פסק בערוך השולחן (שם סעי' טו) דמי שבא לבית הכנסת להתפלל ונטל ידיו, אף על פי ששהה הרבה בבית הכנסת, כיון שלא יצא מבית הכנסת אין צריך נטילה. וכן הביא בבאר היטב (שם ס"ק ו') בשם האליהו רבה, דכל זמן שהוא בבית הכנסת אין צריך נטילה, דמסתמא לא הסיח דעתו.

ועיין במנהג ישראל תורה (סי' רלג אות ג') שהביא דכמדומה המנהג לדקדק כשמפסיקין בין מנחה למעריב שנוטלין ידים שנית אף שהפסיקו רק בלימוד, ואולי עושין כן משום לא פלוג, שהרבה פעמים משיחין בין מנחה למעריב, וצריך עיון.

ובתשובות והנהגות (ח"ג או"ח סי' ה') נשאל באלו המתפללין מנחה ולומדים ואחר כך מתפללים ערבית, אם צריכים לשוב וליטול ידים שנית לפני תפילת ערבית. ושם הביא מה שכתב ברמ"א (סוף סימן רלג) שאפילו עומד מלימודו יטול ידיו לתפילה, אבל במגן אברהם כתב שאם נטל לתפילה והפסיק בלימודו, ואחר כך מתפלל אין צריך ליטול ידיו, אלא אם כן הסיח דעתו משמירת ידיו, ועיין במשנה ברורה (ס"ק יח) שמסכים לדבריו, ומסיק שכן המנהג.

אולם כתב שם דלעניות דעתו הידור יש ליטול ידים לכל תפילה ותפילה, ושורש הדברים, דהא דנטל ידיו לתפילה ושמר ידיו מספיק לתפילה אחרת, היינו דוקא אם נטל ידיו מעיקרא בכוונה לשניהם. אבל אם בנטילתו התכוין לתפילת מנחה בלבד, לא מועילה הנטילה דמנחה למעריב. וכעין זה בתוספות חולין קו, ב (ד"ה נוטל אדם) דאף שאדם נוטל ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום ומועיל אם שומר ידיו, היינו דוקא שהתנה מעיקרא שיועיל כן ושמר ידיו, אבל בלי התנאה לא מועיל.

 

חיוב ברכה בנטילה למנחה או למעריב

ברמב"ם (בהלכות ברכות פרק ו' הלכה ב') פסק: כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לקריאת שמע בין לתפילה מברך תחלה "אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים", שזו מצות חכמים שנצטוינו מן התורה לשמוע מהן, שנאמר "על פי התורה אשר יורוך", עכ"ל. ומבואר שמברך על נטילת ידים בכל תפילה.

ועיין בשו"ת הרא"ש (כלל ד' סימן א') שכתב: דכללא דמילתא, אין לברך על נטילת ידים אלא במקום שמצינו שתקנוה חכמים ז"ל, כגון הנוטל ידיו לאכול. וגם תקנוה בבקר כשקם ממטתו וידיו מטונפות, שמשמשות במקום הטנופות, ויש לו להתפלל, צריך ליטול, כדכתיב: "ארחץ בנקיון כפי". ותקנו ברכה כיוצא בזה אם עשה צרכיו וקנח או לקטנים ושפשף, ורוצה להתפלל, יטול ידיו ויברך על נטילת ידים. אבל כל היום כשעושה צרכיו או הטיל מים, אם רוצה ללמוד אינו צריך לברך על נטילת ידים, כי אם אשר יצר. ואם הוא נוטל ידיו כשרוצה להתפלל, אם לא עשה צרכיו אינו צריך לברך על נטילת ידים, שלא תקנוה אלא בבקר, כשידיו מטונפות, שמשמשות במקום הטנופת, ועשה צרכיו.

וכן פסק להדיא בטור (או"ח סימן רלג) בהלכות תפילת מנחה, שלענין ברכה על הנטילה אין לו לברך אם לא שעשה צרכיו וקנח או קטנים ושפשף אז צריך לברך. אך כתב בבית יוסף (שם) דמיהו לענין ברכה לא ראה שנוהגים לברך על נטילת ידים לשום תפילה חוץ מנטילת שחרית לבד, וטעמא דמסתבר הוא כיון דאיכא מאן דאמר שאין צריך ליטול, ספק ברכות להקל.

ולכן בשולחן ערוך (או"ח סימן צב סעיף ה') פסק דאין לברך כלל, וכתב דמי שרחץ ידיו שחרית והסיח דעתו, צריכים נטילה לתפילה, אם יש לו מים, אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך, ולא יברך. והגיה הרמ"א: ואפילו היו ידיו מלוכלכות ונוטלן לתפילה, אינו מברך.

גם בשולחן ערוך (או"ח סימן רלג סעיף ב') פסק בהלכות תפילת מנחה, דאם יש לו מים, צריך ליטול ידיו כדי להתפלל, אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך, ולא יברך.

אולם פסק הגר"א במעשה רב (הל' ברכות השחר סעי' ג') כשיטת הרמב"ם שיש לברך, משום שעיקר נטילת ידים לתפילה נתקן, ולכן יש ליטול ולברך לכל תפילה, ויקפיד לכתחילה ליטול בכלי כמו לאכילה. ובשחרית יש לסמוך ברכת על נטילת ידים לתפילה ולא יאמר אותו תיכף כשקם כשאין דעתו להתפלל מיד ובלבד שלא ישכח. (אכן עיין בביאור הלכה או"ח סי' ד' ד"ה ואפילו מה שהביא בדבריו על הגר"א).

 

נטילת ידים וברכה לתפילת מעריב ומוסף לדעת הגר"א

בדעת הגר"א מבואר שאף לתפילת ערבית נוטל ידיו בברכה, ויש לתמוה לכאורה שתפילת ערבית רשות, והיאך שייך לברך על הנטילה "אשר קדשנו במצוותיו וציונו", בשעה שתפילת ערבית גופא אינה חיוב כלל, וכל שכן הנטילה קודם. ובתוספות מעשה רב ישנה מובא עדות מהגאון רבי חיים מוולוזין זצ"ל, שהגר"א החמיר לא לברך על ההלל בראש חדש שאינו אלא מנהג, וכן משמע שיטתו גבי הדלקת נר יום כיפורים (בסי' רסג ובסי' תרי) שאין מברכין על המנהג, ואם כן אף כאן נמי למה בירך על הנטילה לפני מעריב "אשר קדשנו במצותיו וציונו" כשאינה חיוב מדינא רק רשות.

ויישב קושיא זו בהלכות הגר"א ומנהגיו (הלכות ברכות השחר אות ב') שנראה דכשם שקידוש ידים ורגלים לקרבן נדבה חובה, גם אף שהתפילה רשות, כשמתפלל צריכים נטילה דוקא והוא משני ענינים: או מפני "הכון לקראת אלקיך" או שהוא בגדר קידוש לתפילה שהוא כקרבן, ושפיר ראוי לברך עליו "וצונו", ועיין בחידושי הגר"ח מבריסק על הרמב"ם (הלכות תפילה) שכתב, דאף להסוברים שתפילה מדרבנן מכל מקום קיומה וענינה לכולי עלמא הוא מהתורה.

ובאמת לענין תפילת מוסף, לא הביא הגר"א זצ"ל דין נטילה אף אם עשה צרכיו בין שחרית למוסף, ומסתימת דבריו נראה שעל זה לא תיקנו ברכה כלל, שטפל לשחרית, ולכן נקרא "מוסף" (וכקרבנות המוספים שנקראים "מוספים" מפני שהם כטפל על התמידין שהם העיקר).

ומיהו אם עשה צרכיו בין שחרית למוסף, יש ליזהר ליטול בכלי ורביעית כדין, שלכתחילה צריך כלי. אבל בצוואת "נחלת אבות" מנכד רבי אברהם אחי הגר"א איתא, שצריך ליטול בין כל תפילה ותפילה אף קודם מוסף, עיי"ש (ומיירי מסתמא כשיש הפסק, אך אם עוסקים כל הזמן בתפילה אין חיוב).

 

האם יש ענין בכלי וברביעית מים

נחלקו הפוסקים אם יש צורך ליטול ידים למנחה ומעריב עם כלי, או רק בנטילה לשחרית יש להצריך כלי. בשו"ת הרשב"א (חלק א' סימן קצא) נשאל, למה תקנו ברכת "על נטילת ידים" בשחרית, שברכה זו לא נתקנה אלא על הפת בשעת סעודה. ויישב דכך נהגו בכל מקום לברך בשחר "על נטילת ידים", ומקפידים בה בכל תנאי הנטילה כבשעת סעודה. והביא הרשב"א שלא מצא בשום מקום דבר ברור שיצטרך אדם ליטול ידיו שחרית בכלי. דאי משום שיבתא ובת מלך די ברחיצה. ואי משום תפילה וקריאת שמע די ברחיצה או בנקיון עפר וצרורות, וכדאמרינן בברכות טו, א מידי "ארחץ במים" כתיב? "בנקיון" כתיב, בכל דבר דמנקה, וגרסינן בברכות (שם) רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא.

אך הביא בזאת להוכיח לחיוב הנטילה בכלי בשחר ממה שאמרו (חולין קו, ב) אמר רב נוטל ידיו שחרית ומתנה עליו כל היום. כלומר מתנה שתעלה אותה נטילה אפילו לסעודה, ואילו לאכילה נטילה בכלי בעיא. ומדקאמר "נוטל ידיו שחרית" לכאורה משמע דהכי קאמר, באותה נטילה שנוטל אדם ידיו שחרית יכול להתנות שתעלה לו כל היום ואפילו לאכילה. ועוד אמרו בפרק היה קורא (טו, ב) אמר רבי יוחנן הנוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע, זו היא קבלת מלכות שמים שלימה. מדקאמר "נוטל ידיו" ולא קאמר "רוחץ ידיו" כמו שאמרו "בערב רוחץ פניו ידיו ורגליו", משמע לכאורה שצריך בשחר ליטול ידיו בכלי.

ואם תשאל מאי שנא תפילת השחר מתפילת מנחה וערבית. יש לומר לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב (איכה ג') "חדשים לבקרים רבה אמונתך" וכו', ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן ברכות שאנו מברכין בכל בוקר ובוקר. ולפיכך אנו צריכין להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי, ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו.

ועיין בפרישה (או"ח סי' רלג) שכתב גבי תפילת מנחה, שהנטילה שקודם התפילה הוי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו, ולפי זה ודאי נכון מה שנהגו ליטול בכלי דוקא, וכפי שהביא הבית יוסף (בסי' ד') בשם הרשב"א דלטעם זה בעי כלי דוקא. אולם העיר בספר מנהג ישראל תורה (סי' צב אות א') שדברי הפרישה הם פלא, דהרי לפי הרשב"א הנ"ל חייבו מטעם זה בשחרית לברך "על נטילת ידים", ואם גם במנחה שייך טעם זה, למה לא תיקנו לברך גם במנחה, וצריך עיון.

ולענין זה כתב במעשה רב (הל' ברכות השחר סעי' ג') שעיקר נטילת ידים לתפילה נתקן, ולכן יש ליטול ולברך לכל תפילה ויקפיד לכתחילה ליטול בכלי כמו לאכילה.

ובהלכות הגר"א ומנהגיו (הל' ברכות השחר אות ב')) כתב דבכתב יד הגר"א זצ"ל רמז שיטתו מקרא (ישעיה ל) "ולחשוף מים מגבא" בראשי תיבות ג' תפילות שחייבין נטילה, ב' סעודות, וא' למים אחרונים, וכולם ברביעית דוקא כמבואר במשנה שבת פב, א שבהאי קרא מרומז שצריך מים בשיעור רביעית דוקא, ואם כן אף שלא נהגו לברך על הנטילה לפני כל תפילה, מכל מקום כיון שלהגר"א זצ"ל הנטילה לתפילה חיוב גמור מדרבנן כמו נטילת ידים לאכילה, וזהו שיטת הרמב"ם ועוד ראשונים, פשיטא דראוי לכל בן תורה להחמיר על כל פנים ליזהר ליטול ידיו ברביעית כדין, וכן צריך לכתחילה כלי דוקא כמבואר בביאור הגר"א (סי' ד' ס"ק ח').

ועיין בתשובות והנהגות (חלק א' או"ח סי' עב) שהאריך בזה, ותמה על מה שמזלזלין היום בעיקר החיוב ונוטלין רק מקצת מים באצבעות כמו מים אחרונים, ולגדולי הפוסקים עוברים על חיוב דרבנן, ולכן כתב שצריך להזהר בזה מאוד ליטול ברביעית ולכתחילה בכלי כדין, והביא שם שהנהיג להזהיר על כך את הציבור ליטול ידים כדין, אף קודם תפילת מנחה ומעריב. והוסיף שאף על הנשים מוטל לנהוג כך ליטול ידים ברביעית ובכלי קודם שיתפללו גם קודם מעריב, לפי שזהו צורך והכנה לתפילה שעומד לפני הקב"ה.

 

האם יש ענין ברחיצת רגלים

ברמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד' הלכה ג') כתב: במה דברים אמורים שאינו מטהר לתפילה אלא ידיו בלבד, בשאר תפלות חוץ מתפלת שחרית, אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו ואחר כך יתפלל, ואם היה רחוק מן המים מקנח ידיו בלבד ואחר כך יתפלל.

והשיג הראב"ד על מה שכתב הרמב"ם שבשחרית רוחץ גם רגליו וז"ל: לא ידעתי רגליו למה עכ"ל. אולם הבית יוסף (באו"ח סימן צב) הביא בזה מה שכתב בעל מגדל עוז שכתב כן מדתניא בשבת נ, ב רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונהו משום שנאמר (משלי טז, ד) "כל פעל ה' למענהו". אך הוסיף דלא נהגו כן העולם משום דההיא ברייתא איכא לפרושי דלאו לענין תפילה איתניא, וכדפירש רש"י התם.

עוד יישוב במה שתמה הראב"ד על הרמב"ם, כתב בתורה תמימה (שמות ל,יט אות לב) דתפס הרמב"ם בשיטתו של הרשב"א, דמקור חיוב נטילת ידים לתפילה ילפינן מקרבן, ואם כן מכיון דבפרשת כי תשא (שמות ל, יט) כתיב "ורחצו את ידיהם ורגליהם" אם כן גם בתפילה כן.

והוסיף שם: דניחא מאוד מה שחילק הרמב"ם בזה בין תפילת שחרית לשאר תפילות היום, על פי מה שכתב בריש הלכות תפילה, דמן התורה הוי חיוב התפילה רק פעם אחת ביום, ולכן באותה הפעם בתפילה ראשונה של יום שהיא תפילת שחרית צריך לרחוץ כמו שרחצו הכהנים קודם ההקרבה, היינו הידים והרגלים, מה שאין כן שאר תפילות היום שאינן אלא מדרבנן והוי קפידא רק משום נקיות בעלמא, צריך לרחוץ רק את הידים בלבד, מפני שהידים עסקניות הן.

 

סיכום הענין

בגמרא בברכות טו, א דרשו מהפסוק "ורחצו" שמכאן נטילת ידים לתפילה (תשובת הרשב"א סי' קצא). ובתורה תמימה (שם אות לב) ביאר דברי הרשב"א, שנטילת ידים שלנו לתפילה היא במקום הרחיצה שרחצו הכהנים לפני העבודה בבית המקדש, משום דתפילה הוי כנגד קרבן.

אולם הרמב"ן על התורה כתב טעם למה שתיקנו חז"ל נטילת ידים לתפילה, ובפרקי תורה (פרשת כי תשא דף רצט) פירש: דנטילת ידים לא תיקנוה מגדר זכר לקידוש ידים ורגלים בעבודת בית המקדש, כיון דתפילה במקום תמידין תקנום, אלא משום דהתפילה עצמה חשובה לעבודה.

לענין נטילת ידים לתפילת מנחה ומעריב, בשולחן ערוך (או"ח סימן רלג סעיף ב') כתב בהלכות תפילת מנחה שאם יש לו מים, צריך ליטול ידיו כדי להתפלל, אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך, ולא יברך. ואם אין לו מים מזומנים, אינו צריך ליטול, וביאר המשנה ברורה (שם ס"ק טו) דמה שאמרו שצריך ליטול ידיו כדי להתפלל וכו', הוא בין לתפילת המנחה בין לתפלת ערבית, דמצוה ליטול ידיו לתפילה.

והאמת שיש לדון האם רק צריכים נטילת ידים אם יודעים שנגע במקום מטונף, או אפילו מי שרק הסיח דעתו משמירת ידיו, ושמא נגע במקום הטינופת צריך נטילה. בר"ן בפסחים (דף כה מדפי הרי"ף) כתב שידים של היסח הדעת כשרות לברכה ולתפילה.

אך עיין בכסף משנה שביאר, דלפי שיטת הרמב"ם צריך ליטול ידיו בכל התפילות, אפילו לא יודע להם שום לכלוך, כשם שהוא צריך ליטול ידיו לאכול פת, ודלא כהר"ן.

ועל כן פסק בשולחן ערוך (או"ח סימן צב סעיף ה') וז"ל: רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו, צריכים נטילה לתפילה אם יש לו מים, אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך, ולא יברך, ואם אין לו מים מזומנים, אין צריך לחזור וליטול.

וכן לענין תפילת מנחה פסק עוד בשולחן ערוך (או"ח סימן רלג סעיף ב'), שאם יש לו מים, צריך ליטול ידיו כדי להתפלל, אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך, ולא יברך. והגיה הרמ"א: ואפילו עומד מלימודו, יטול ידיו לתפילה (מנהגים), ואם אין לו מים מזומנים, אינו צריך ליטול.

אולם במגן אברהם (שם ס"ק ח') כתב דנראה לומר, דאם נטל ידיו לתפילת מנחה אף על פי שהפסיק אחר כך בלימודו, כגון בזמן שדורשין, אין צריך ליטול שנית לתפילת מעריב.

ועיין במנהג ישראל תורה (סי' רלג אות ג') שהביא דכמדומה המנהג לדקדק כשמפסיקין בין מנחה למעריב שנוטלין ידים שנית אף שהפסיקו רק בלימוד, ואולי עושין כן משום לא פלוג, שהרבה פעמים משיחין בין מנחה למעריב, וצריך עיון. ובדומה לזה בתשובות והנהגות (ח"ג או"ח סי' ה') כתב דלהידור יש ליטול ידים לכל תפילה ותפילה.

ברמב"ם (בהלכות ברכות פרק ו' הלכה ב') פסק: כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לקריאת שמע בין לתפילה מברך תחלה "אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים". ומבואר שמברך על נטילת ידים בכל תפילה. וכן הביא הגר"א במעשה רב (הל' ברכות השחר סעי' ג') כשיטת הרמב"ם שיש לברך, משום שעיקר נטילת ידים לתפילה נתקן, ולכן יש ליטול ולברך לכל תפילה ויקפיד לכתחילה ליטול בכלי כמו לאכילה.

אולם בבית יוסף כתב דלענין ברכה לא ראה שנוהגים לברך על נטילת ידים לשום תפילה. גם בשולחן ערוך (או"ח סימן צב סעיף ה') פסק דאין לברך כלל.

בשו"ת הרשב"א (חלק א' סימן קצא) כתב, מאי שנא תפילת השחר מתפילת מנחה וערבית שרק בשחרית נוטלים בכלי, והשיב, שיש לומר דכיון שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב (איכה ג') "חדשים לבקרים רבה אמונתך" וכו', ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן ברכות שאנו מברכין בכל בוקר ובוקר. ולפיכך אנו צריכין להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו.

אולם לענין זה כתב במעשה רב (הל' ברכות השחר סעי' ג') שעיקר נטילת ידים לתפילה נתקן, ולכן יש ליטול ולברך לכל תפילה ויקפיד לכתחילה ליטול בכלי כמו לאכילה. ואם כן אף שלא נהגו לברך על הנטילה לפני כל תפילה, מכל מקום כיון שלהגר"א זצ"ל הנטילה לתפילה חיוב גמור מדרבנן כמו נטילת ידים לאכילה, וזהו שיטת הרמב"ם ועוד ראשונים, סיכם בתשובות והנהגות שראוי לכל בן תורה להחמיר על כל פנים ליזהר ליטול ידיו ברביעית כדין, וכן צריך לכתחילה כלי דוקא כמבואר בביאור הגר"א (סי' ד' ס"ק ח').

© כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים ולאתר שטייגן
עצם הגלישה והשימוש באתר הינו הודאה על הסכמה לתנאי השימוש.התכנים באתר נשלחים ע"י גולשים. אנו עושים את מירב המאמצים לבדוק זכויות יוצרים לתוכן. אם בכל זאת ישנו תוכן השייך לך או שאתה בעל הזכויות או כל תוכן פוגע אנא פנה אלינו דרך "צור קשר"
או בפקס 08-63608080  ונסירו מיידית. תודה על שיתוף הפעולה.
שותפים לאחזקת האתר:  
בסיוע עמותת חינוך וסיוע באהבה מ.ע. 580418440
אחסון אתרים יהודי מתקדם ציוד משרדי לעסקים אנטי וירוס

בניית אתרים בניית אתרים