שטייגן פורטל עולם התורה
מבזקים
> ציור לפרשת השבוע להורדה!
מאת הצייר ר' יוני גרשטיין הי"ו
עכשיו באתר שטייגן
705 אורחים
בא

בדין קידוש לבנה ביום מעונן

"החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות יב, ב)

פירש רש"י שם בד"ה "החדש הזה": הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש. ובד"ה "הזה" כתב: נתקשה משה על מולד הלבנה באיזו שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש, והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו "כזה" ראה וקדש.

בענין קידוש לבנה ביום המעונן יש לדון, האם יש חיוב לראות הלבנה קודם שמקדשים אותה, האם דינה כראיית האור של נר הבדלה במוצאי שבת, מה דינה של לבנה שנתכסתה בעבים גסים או מסך עבה, מהו גדר שאם הענן דק וקלוש שרשאי לברך, מהו דין לבנה שחלקה מכוסה בעננים, דעת החולקים שאף אם הענן דק וקלוש שאין לברך, דין נתכסתה הלבנה באמצע הברכה, וכן אם יודע שתתכסה הלבנה תיכף האם רשאי לכתחילה לברך.

עוד יש לברר בזה, האם צריך להנות מאור הלבנה, ביאור שחיוב קידוש לבנה הוא תחת כיפת השמים, הטעמים והנפקא מינות בזה, קידוש לבנה על ידי משקפיים או משקפת, ודין סומא בברכת הלבנה. וכל דינים אלו נחלקים לשני ענינים הא' דין מראה הלבנה, היינו שבעת הברכה צריכה להיות נראית בטוב  כמו שיבואר. ועוד, דין ראיית הלבנה, היינו, שחוץ ממה שהלבנה תהא נראית  צריך גם המברך לראותה ולהביט בה.

 

ראיית הלבנה

בגמרא סנהדרין מב, א מובא, אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן, כל המברך על החדש בזמנו, כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא (שמות יב) "החדש הזה", וכתיב התם (שמות טו) "זה אלי ואנוהו". תנא דבי רבי ישמעאל, אילמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש, דיים. אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד.

ובהמשך דברי הגמרא מובא נוסח הברכה של קידוש הלבנה, אמר רב יהודה, ברוך וכו' אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו, ברוך אתה ה' מחדש חדשים.

ועיין בירושלמי (שם בפ"ט דברכות ה"ב) שהזכיר הלשון בשינוי קצת, "דהרואה" לבנה בחידושה מברך וכו', עיי"ש. ועיין בכל בו (סימן מג) שהביא לשון הירושלמי "הרואה" לבנה בחדושה, צריך לברך וכו'.

גם בספר אבודרהם (בברכת הראייה, השבח וההודאה) כתב, "הרואה" לבנה בחידושה מברך בא"י אמ"ה אשר במאמרו ברא שחקים (סנהדרין מב, א). וכן פסק להלכה ברמב"ם (הלכות ברכות פרק י' הלכה טז), ובשולחן ערוך (אורח חיים סימן תכו סעיף א') שהרואה לבנה בחדושה מברך אשר במאמרו ברא שחקים וכו'.

 

ברכת הלבנה בעת שזורחת

בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תכו סעיף א') כתב: הרואה לבנה בחידושה מברך, אשר במאמרו ברא שחקים וכו'. והגיה הרמ"א: ואין לקדש החדש אלא בלילה בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה. ובמשנה ברורה (שם ס"ק ב' ג') כתב דמה שכתב הרמ"א "אלא בלילה" הוא לאפוקי בין השמשות שהלבנה נראית קצת ועדיין הוא יום. "ונהנין מאורה", דהיינו בעת שזריחתה ניכרת על גבי קרקע.

ועיין הערוך השולחן (או"ח סי' תכו סעי' ה') שכתב: אין לקדש הלבנה אלא בלילה ממש בשעה שהיא זורחת ונהנין מאורה ולא קודם הלילה דבעינן שתהא זריחתה ניכרת על הארץ והיינו שיש ממנה צל.

ובכף החיים (שם אות טז) כתב, שנראה דלאו דוקא שתהא ניכרת על גבי קרקע של חצר, אלא אף על גב דעדיין אינו ניכר שם, כיון שזריחתה ניכרת מן החלון אל תוך הבית שפיר דמי לברך עליה. ומה שצריך להנות מאורה כתב (שם באות טוב), לעיין בברכי יוסף (אות ד') מה שהאריך והוכיח שאין הכונה אלא שתהא מאירה בטוב אבל לא שצריך שנהנה מאורה ממש.

 

גדר ראיית הלבנה נלמד מברכת האור בנר הבדלה

הנה לא נזכר בגמרא גדר ראיית הלבנה כדי שיוכלו לקדשה, ולכן צריך לברר מהו גדר ראייתה. והנה בשו"ת הרדב"ז (חלק א' סי' שמא) כתב בזה, שיש להנות מאור הלבנה דומיא דאור ברכת הנר במוצאי שבת, ועל כן יש לברר מהו גדר דין ראיית הנר וברכתו במוצאי שבת, כדי שנבין סוגייתינו לענין קידוש לבנה, ובהקדם. 

במשנה בברכות נא, ב מובא, אין מברכין על הנר (ברכת מאורי האש בהבדלה) עד שיאותו לאורו. ובגמרא שם נג, ב, אמר רב יהודה אמר רב, לא יאותו יאותו ממש (ופירש רש'י בד"ה לא יאותו ממש: שאפילו לא נהנה ממנו מברכין עליו, ומאי עד שיאותו, עד שיהא אורו ראוי ליהנות ממנו לעומדים סמוך לו, ואז מברכים עליו אפילו הרחוקים ממנו, ובלבד שיראוהו), אלא: כל שאילו עומד בקרוב ומשתמש לאורה, ואפילו ברחוק מקום. וכן אמר רב אשי: ברחוק מקום שנינו.

ובגמרא שם, רבא אמר: יאותו ממש (ופירש רש'י בד"ה יאותו ממש: עומד בסמוך). וכמה (וברש'י ד"ה וכמה: הוא צריך להיות בסמוך)? אמר עולא כדי שיכיר בין איסר לפונדיון, חזקיה אמר כדי שיכיר בין מלוזמא (סוג מטבע) של טבריא למלוזמא של צפורי. רב יהודה מברך אדבי אדא דיילא (וברש'י ד"ה רב יהודה: היה מברך על אור שבבית אדא דיילא, ורחוק מביתו היה, רב יהודה לטעמיה דלא בעי סמוך). רבא מברך אדבי גוריא בר חמא (רש'י - סמוך לביתו היה, רבא לטעמיה דאמר סמוך בעינן). אביי מברך אדבי בר אבוה.

והרשב"א בברכות נג, ב ביאר כוונת הגמרא בזה שצריך שיאותו לאורו, וז"ל: איכא מאן דאמר דמהכא שמעינן דלא יאותו ממש אלא כל שיכול להשתמש לאורה ואפילו ברחוק מקום דהני [רב, רב אשי, רב יהודה, ואביי] כולהו ברחוק מקום הוא ואפילו הכי מברכין עליו, וכו', ואנן כרבא קיימא לן וכעולא וחזקיה נמי דמפרשי ויאותו לאור בעינן, ופשטה דמתניתין נמי הכי משמע דקתני עד שיאותו לאורו וכו'.

ומכח זה פסק בטור (אורח חיים סימן רצח) מברך על הנר בורא מאורי האש וכו', ונוהגין להסתכל בצפרנים וכן איתא בפירקי דרבי אליעזר וסמך מהא דתנן אין מברכין על האור עד שיאותו לאורו. וכמה, אמר עולא עד שיכיר בין סלע לפונדיון. ועל כן מסתכלין בצפרנים לראות שיוכל ליהנות ממנו ולהכיר בין מטבע למטבע כמו שמכיר בין צפורן לבשר. וכן כתב ר"ע א"ר נטרונאי בבורא מאורי האש כך עושין בשתי ישיבות מביטין לכפות הידים כדי שיהנו מן הנר.

ועיין גם בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רצח סעיף ד') שפסק, שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, דהיינו שיהיה סמוך לו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת.

 

לבנה המכוסה בעננים

בשו"ת הרדב"ז (חלק א' סימן שמא) נשאל, אם מברכין על הלבנה בזמן שיש מסך מבדיל בינו לבינה וכן בזמן שיש שם עבים (עננים). ויישב שגדר ראיית הלבנה בקידוש לבנה נלמד מגדר ראיית הנר בהבדלה, דתנן לענין הבדלה שאין מברכין על האור עד שיאותו לאורו. וכמה? אמר עולא עד שיכיר בין סלע לפונדיון. לענין ברכת הלבנה נמי אם המסך הוא דק וקלוש שעובר ממנו אור הלבנה עד שהוא נהנה ממנו ויוכל להכיר בין סלע לפונדיון וזולתו מן הדברים שהם ניכרים לאור הלבנה אז ודאי יכול לברך עליה.

 

נתכסתה הלבנה בעבים גסים או מסך עבה

הרדב"ז שהוזכר לעיל בהמשך תשובתו כתב וז"ל: דאם המסך הוא גס ואין נהנה מאור הלבנה אין לברך והוי ברכה לבטלה והוא הדין לענין הענן אם הוא עב אין מברך ואם הוא קלוש ודק מברך, וכו', ותו גרסינן במסכת סופרים אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים ותולה עיניו כנגדה ומישר רגליו ומברך, הרי בהדיא שצריך להביט בה ומזה הטעם אמרו הראשונים שאם הוא חושש שמא במוצאי שבת יהיה מעונן ויעבור זמן הברכה יכול להקדים הברכה בשאר לילות אף על פי שאין הברכה כתקנה.

ומבואר מדבריו להדיא, שאם המסך הוא גס או ענן עבה אין לקדש את הלבנה, ואם קדשה הוי הברכה ברכה לבטלה, וכן מובא בקיצור השל"ה (בדיני קידוש לבנה) וז"ל: אין מברכין הלבנה בזמן שיש מסך מבדיל בין הלבנה, אם לא שהמסך דק וקלוש וכו', עכ"ל.

ובספר נוהג כצאן יוסף (דיני קידוש לבנה אות ב') כתב: אין מברכין על הלבנה כשיש מסך מבדיל בינו ובינה, אם לא שהמסך דק וקלוש שעובר ממנו אור הלבנה עד שהוא מכיר דברים שהם ניכרים לאור הלבנה, והוא הדין לענין העבים אם הוא עב אינו מברך ואם הוא דק וקלוש מברך, עיי"ש.

ומכל הנ"ל נראה ברור שאין לברך ברכת הלבנה כשיש מסך גס או ענן עבה מבדיל בינו ללבנה, ואם בירך הרי שברכתו היא לבטלה. וראה בשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן צו) שהביא שאלה כזאת לענין ברכת החמה, וכתב שאם הרקיע מכוסה בעבים ואין החמה נראית, כתבו רוב הפוסקים שאין לברך. וידענא שכך הורה גם כן כ"ק אאמו"ר זי"ע בשנת תרנ"ז ברודניק, ובשעת מעשה היו נגדו כמה מערערים, ואחר כך הגיעה השמועה שברוב העיירות לא ברכו אז, ונהנה מאוד.

 

מהו הגדר שאם הענן דק וקלוש שרשאי לברך

ברדב"ז הנ"ל כתב: אם המסך הוא דק וקלוש שעובר ממנו אור הלבנה עד שהוא נהנה ממנו ויוכל להכיר בין סלע לפונדיון וזולתו מן הדברים שהם ניכרים לאור הלבנה, אז ודאי יוכל לברך עליה, עכ"ל.

במגן אברהם (אורח חיים סימן תכו ס"ק א) כתב, שצריך שלא יהיה מסך מבדיל בינו לבין הלבנה אלא אם כן הוא דבר זך שהלבנה נראית ממנו שיוכל להכיר דברים הניכרים לאור הלבנה. ומשמע מדבריו שהשיעור הוא "שיוכל להכיר דברים הניכרים לאור הלבנה", וזהו על פי דברי הרדב"ז.

וכן כתב במשנה ברורה (סימן תכו ס"ק ג'), שאם נתכסה הלבנה בעבים אם העב דק וקלוש שנראית הלבנה ממנו ונהנה בה מברך, ואם הענן עב אינו מברך.  והוא הדין אם יש מסך מבדיל בינו לבין הלבנה הדין גם כן כמו לענין עבים דאם המסך הוא דק וקלוש שעובר ממנו אור הלבנה עד שהוא נהנה ממנה ויכול להכיר מן הדברים שהם ניכרים לאור הלבנה יכול לברך עליו ואם המסך הוא גס ואין נהנה מאור הלבנה אין לברך דהוי ברכה לבטלה.

ועיין באשל אברהם (בוטשאטש) שכתב, שהגדר לדעת מהו עב ומהו דק וקלוש לגבי קידוש לבנה, נראה שהוא כשנראים לאורה רוב הדברים הנראים לאורה בלי הסתר עננים, וגם כשמקדשין קרוב לחצי החודש נראה לשער לכפי האור של הלבנה בליל ז' שאז הוא עיקר זמן קידושה, ובשעת הדחק נכון לשער כשנראים ממנה רוב הדברים הנראים לאורה  בליל ג', שהרי עיקר שורת הדין הוא לברך אחר ג' ימים.

אמנם יש שיטות שהקילו יותר מכך, כפי שכתב בשערים מצוינים בהלכה (סי' צז ס"ק ז') שהביא מהגהות מהרש"ם (סי' תכו) שכתב ראיה, שמספיק גם כשמקומה ניכר בין העבים, ממה שמצינו לענין ארון הקודש בבית המקדש בגמרא מנחות צח, א גבי הפסוק "ויראו ראשי הבדים", דאף על גב שהיו בדי הארון מכוסים בפרוכת, אפילו הכי מפני שדוחקין ובולטין ומקומם ניכר הוי בכלל "ויראו", והכי נמי כן שאם מקום הלבנה ניכר הוי בכלל "נראית".

ועיין בשו"ת חתם סופר (סי' נו) דמורו הגה"ק ר' נתן אדלער בירך קידוש החמה שהיתה מכוסה בעבים ורשומה היה ניכר, ואפשר דהוא הדין בקידוש הלבנה.

ובשו"ת ספר יהושע (סי' יד) מובא, דגם בכגון שהלבנה מכוסה בעננים, ואין רואין אותה כלל, אך מאירה לארץ ולדרים עד שנהנין לאורה, ודבר זה מצוי קרוב לחצי החודש שאור הלבנה גדול, שבכהאי גוונא אפשר לברך עליה.

 

דעת החולקים שאף אם הענן והמסך הם דקים אינו רשאי לברך

החיד"א בספרו מורה באצבע (סי' ו' אות קפד) כתב וז"ל: יזהר שתהא מאירה יפה, ואם יש אפילו ענן דק עליה לא יברך, עכ"ל. וכן מובא בספר נהר מצרים (סוף הל' ראש חודש) וז"ל: פשט המנהג במצרים כמו בעיר הקודש ירושלים שאם יש על הלבנה אפילו ענן דק וקלוש, אינו מברך וכהוראת גאון עולם הרב חיד"א. וכן כתב הבן איש חי (שנה שניה פרשת ויקרא אות כג) וז"ל: ואם ענן אפילו דק עליה לא יברך.

ובטעם החולקים דאף אם יש ענן קלוש אין מברכים את הלבנה, הביא בספר ברכת ה' (ח"ד פ"ד סעי' ה' הערה ) דטעמם הוא על פי מה שכתבו תלמידי רבינו יונה (סוף פרק תפילת השחר) בביאור מה שמובא במסכת סופרים, שמברכים על הלבנה "משתתבשם", ופירש רבינו יונה ב' פירושים מהו הכונה "משתתבשם" וכתב שהפירוש הנכון הוא משתמתק מלשון לבסומי קלא, היינו מאימתי שנמתק הקול, הכי נמי בקידוש לבנה משעה שמתוק האור שלה ונהנים ממנה, והוא אחר שני ימים או שלושה.

ולפי דבריהם חזינן, שצריך שאור הלבנה יהיה יפה ומתוק לעיניים שנהנים להסתכל בו, ואם כן אם הלבנה מכוסה אפילו הענן דק, כל שאין הנאה להסתכל בה, כיון שאינה מאירה יפה אין לברך עליה, ואף על פי שרואה אותה ויכול להשתמש לאורה, מכל מקום צריך שיהיה אורה יפה ומתוק לעיניים, וזהו טעמו של החיד"א. אולם עיין בספר שמח נפש (מערכת ל' ערך לבנה) שהביא דטעמו של החיד"א הוא על פי הסוד.

 

לבנה שחלקה מכוסה בעננים

בספר לקט יושר (עמ' ) הביא מרבו בעל התרומת הדשן וז"ל: פעם אחת לא ראה רק מקצת מן הלבנה משום שהיה מקצת מתחת הענן, ואפילו הכי מברך. גם באשל אברהם (בוטשאטש תנינא או"ח סי' תכו) כתב כך וז"ל: אם קצת ההתפשטות שלה מכוסה נוטה דקיל, וכל שכן אם ברוב הברכה לא היה כיסוי משהו, כן הוא מסברא היטב, עכ"ל.

וראה בספר ברכת החמה (עמ' נד) שהביא הנהגת החזון איש על פי מה שכתב הגר"ח קנייבסקי שליט"א לגבי ברכת החמה, שהמתין עד שתצא החמה, אך לא המתין עד שתצא כולה, ואם כן לפי דבריו הוא הדין גם גבי ברכת הלבנה, נראה שאין צריך להמתין עד שתצא כולה.

ועיין בספר שלמי מועד (פסקים בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל עמ' יג) שהביא שסבר הגרש"ז זצ"ל, כשהלבנה מכוסה במקצת עננים, אם חלק מהלבנה מגולה ונראית, מסתבר שרשאי לברך עליה ולקדש עליה, עיי"ש.

 

נתכסתה הלבנה באמצע הברכה או אם יודע שתתכסה הלבנה תיכף

בשו"ת רדב"ז (חלק א סימן שמא) כתב: ואם התחיל לברך וכסתה הענן גומר הברכה. ומשמע מדבריו שאם יודע מתחילה שאחר שיתחיל הברכה ולפני שיסיימה תתכסה הלבנה בענן, לא יתחיל לברך. וכן הביא זאת להלכה המגן אברהם (אורח חיים סימן תכו ס"ק א') שאם התחיל לברך ונתכסה גומר הברכה (רדב"ז ח"א קנז כה), משמע כשיודע שתתכסה תכף לא יתחיל לברך.

גם במשנה ברורה (סימן תכו ס"ק ג') כתב שאם התחיל לברך ואחר כך נתכסה בעבים גומר הברכה אם לא שהוא משער שתתכסה הלבנה באמצע ברכתו שאז לא יתחיל ברכתו.

ובביאור הלכה (סימן תכו ד"ה  ונהנין מאורה) הביא דברי הגאון רבי חיים צאנזאר בהגהותיו לשו"ע שכתב, דאפילו לא התחיל עדיין לברך עד שנתכסה הלבנה כל שלא עבר יותר מכדי דיבור משעה שזרחה הלבנה יכול לכתחלה להתחיל ולברך אפילו כיסהו הענן ומקורו משולחן ערוך (אורח חיים סימן רכז סעיף ג') היה יושב בבית הכסא ושמע קול רעם או ראה ברק, אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דבור יצא, ואם לאו לא יצא.

ובהמשך דבריו כתב הביאור הלכה דיש לדחות קצת את דברי רבי חיים צאנזאר, דהתם לענין רעם וברקים נתקן הברכה רק על מנהגו של עולם, אבל הכא הלא בעינן שיהנה לאורה, ועל כן אינו מברך אחר שנגמר ההנאה וכמו לענין ברכת המוציא דאינו מברך אחר שגמר סעודתו, עיי"ש.

אולם כתב היעב"ץ (בסידורו, שער החודש פ"ד עמ' תתקעד סעי' יב) וז"ל: אפילו יודע שתתכסה מיד, לית לן בה, עכ"ל. והיינו דחזינן מדבריו להדיא, דרשאי לקדשה אף אם יודע בבירור שתתכסה.

ובספר קידוש לבנה (פ"ב הערה ט') כתב בביאור דעת היעב"ץ דסבר דברכת הלבנה הוי כברכת השבח וכשאר ברכות הראייה, דלא בעינן שהדבר ימשך כל זמן הברכה, וכגון ברכות רעם וברק, דודאי אין צריך שהברק והרעם יתמשכו כל זמן הברכה, אלא שהברכה צריכה להיות סמוכה בתוך כדי דיבור לרעם או לברק ותו לא, וגם כן הכא בקידוש לבנה אף על פי שנתכסתה באמצע הברכה אין לחוש וימשיך הברכה.

 

אם לא בירך עד הלילה האחרון ויש עננים האם יכול לברך אף שיודע שתתכסה

יש לעיין למעשה באופן המצוי בשעת הדחק, שעברו כל הלילות בעננים ונותר לילה אחת קודם סוף זמנה, והלבנה מכוסה בעבים, ומידי פעם נראית למספר שניות ומשער שאם יתחיל הברכה תתכסה הלבנה שוב באמצע הברכה, אך יש מקום לחשוש שאם ימנע מלברך באופן זה יעבור זמנה ויפסיד הברכה לגמרי.

הנה בשו"ת רב פעלים (או"ח ח"ג סי' ח') נשאל, שבחודש אחד נזדמן עננים הרבה בכל לילה, ולא נשאר להם כי אם לילה אחת שיכולים לברך על הלבנה, אם נפסקים העננים, וקודם לילה הזאת נזדמן שהיה הענן פסקי פסקי קטנים שהלבנה נראית היטב באותם פסקי, אך הוא שיעור שאין בו שיעור הברכה כולה, אלא שיעור לומר חצי ברכה, דכפי הנראה דבודאי בחצי הברכה יכסנה הענן הרודף אותה, אם יכול לברך אף על פי שיודע בבירור שבחצי הברכה תתכסה.

ורצה לפשוט ספק זה מהירושלמי במגילה (פ"ד ה"ד) דאיתא שם, אין פורסין בנשיאות כפיים בפחות מעשרה, וכן הוא בקריאה בתורה, וכן הוא בהפטרה בנביא, עיי"ש. ומוכרח לומר שלא התירו לגמור אלא היכא דלא ידעו בתחילה שיצאו מקצתן, אבל אם ידעו שיצאו מקצתן אסור להתחיל אדעתא דהכי, ואם כן הוא הדין בברכת הלבנה אם יודע בודאי לפי השערת השכל שתתכסה באמצע הברכה לא יתחיל לברך.

אלא שבסוף דבריו הסיק שם: מיהו אפשר לומר, כיון שעברו כל הלילות בעננים ולא נשאר זמן אלא לילה אחת, ושמא תהיה גם כן בעננים דלית להו פסקי, על כן אפשר שיברך בפסקי, אף על פי שאינו מספיק להשלים את הברכה, דחשיב זה בדיעבד, ולענין מעשה עדיין צריך עיון בזה.

ועיין מה שכתב בספר הליכות שלמה (פסקים ממרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל פרק טו סעי' יב) שאם נגלית הלבנה מבעד העננים, אף אם חושש שמיד אחר תחילת הברכה תתכסה שוב לגמרי, מותר בדיעבד לקדשה. ובדבר הלכה (שם אות יג) כתב דמה שמבואר במשנה ברורה (סי' תכו ס"ק ג') שבכהאי גוונא לא יתחיל לברך, נראה שהוא רק לכתחילה אך אינו לעיכובא, עיי"ש.

וראה בספר משמרת שלום (פרלוב סוף סי' לא) שכתב וז"ל: בלילה אחרונה של זמן קידוש לבנה, אם הלבנה מכוסה בעננים, יאמר בריך רחמנא מרנא מלכא דעלמא אשר במאמרו וכו' בריך רחמנא מחדש חדשים וכו'. ואם אחר כך נראית הלבנה יברך בתוך מימרא דגמרא כל זמן שלא נראית פגימתה להדיא, עכ"ל.

ובשו"ת זקן אהרן (סי' כח) כתב להוכיח באורך, שאם היה מעונן כגון שנתקשרו שמים בעבים ונראית דמות לבנה ברקיע ואין לה אורה, שאין לברך עליה, ומי שיברך על גוף חשוך משים אור לחושך ועבר על מצות לא תעשה משום לא תשא דהיא ברכה לבטלה, וביטל מצות עשה שחייבו חכמים לברך, עיי"ש. 

 

האם צריך להנות מאור הלבנה

בברכי יוסף (או"ח סי' תכו ס"ק ד')  נשאל הלכה למעשה, כשאין יכולים לראות הלבנה כי אם דרך החלון כגון אנו שסגורים מחמת המציק, והביא השואל שמובא במטה משה (סי' תקלז) ממעשה רב שעשה מהרש"ל ביום שמחת לבו שבירך דרך חלון. אמנם השואל הסתפק בחלונות שהן צרים באופן שאין אור לבנה נכנס להאיר כדי שתהיה ראויה ליהנות מאורה. ותו כיון שאין בין חלון לחלון יותר משלש, כלבוד דמי, והוי כמחיצה מפסקת בינינו לבין הלבנה, שאין לברך כמו שכתב הרדב"ז (סי' שמא).

והוסיף שם השואל: דהסברא שאין לברך על הלבנה עד שיאותו לאורה, השו"ע לא חייש לה, אולם הרמ'א הביאה בהגהה, ובדרכי משה (הארוך) כתב אין לקדש החדש אלא בלילה, ומסתברא דשרגא בטיהרא מאי מהניא. והרואה יראה שאין הוכחה לברך אלא אם כן נהנה ממנה. ועוד דבגמרא לא אמרו אלא הרואה לבנה בחידושה, ולא דייקי לומר עד שיאותו לאורה, כדדייקי גבי נר הבדלה (ברכות נא, ב). ועוד דאף גבי הבדלה איכא מאן דאמר לא יאותו ממש, וכל שכן הכא דלא אמרו חז"ל לשון זה, ודאי דלכולי עלמא אין צריך ליהנות מאור הלבנה לברך. עכתו"ד.

ויישב הברכי יוסף: דהנה למדנו מדברי האחרונים דכשיש סיבה שפיר דמי לברך דרך חלון. ובנידון דידן דמפני חמת המציק סגר עלינו, ודאי נפש היפה בעד החלון נשקפה, ומברך דרך החלון. ואף מה שנסתפק בחלונות דידהו, שאין אור הלבנה נכנס כדי שיהא ראוי ליהנות מאורה, מלבד דליכא ראיה דצריך ליהנות מאורה, יש להביא ראיה איפכא דאין צריך ליהנות.

ושם בדבריו אחד מראיותיו דלא בעינן שיהנה מאור הלבנה, היא ממה שכתב הרמב"ם (פ"י דברכות הי"ז) אם לא בירך עליה בליל הראשון מברך עליה עד י"ו בחדש. וכתב הפרי חדש דמוכח מדברי הרמב"ם דאפילו בלילה הראשון מברכין עליה. וכן כתב מהרש"ל בביאוריו לסמ"ג וז"ל: מכאן משמע דאין צריך להמתין עד אחר ג' ימים, עכ"ל. הרי למדנו מהרמב"ם דאף על ירח בן יומו מברכין, ומאי הנאה איכא בריש ירחא בר יומיה הוה, אלא מוכרח דאין צריך ליהנות ממנה.

ומה שכתב הרמ"א בהגהה, דאין לקדש את החדש אלא בלילה בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה, כל זה היינו שתהא מאירה בטוב, אבל לא שצריך שנהנה מאורה ממש. דכבר כתבנו דלדעת הרמב"ם מברכין בלילה הראשון אף שאין הנאה כלל, ולא בעינן עד שיאותו לאורה ממש. דאף בנר הבדלה איכא דפסק כרב יהודה דאמר לא יאותו ממש, אלא הכוונה בדברי הרמ"א שיהיה בזמן שאורה גדול שיוכלו ליהנות ממנו, דהרי מקור דבריו מהאגור ושלטי הגבורים, והם לא כתבו אלא שיהיה זורחת.

והנראה דדוקא בברכת מאורי האש לכאורה צריך ראייה עם ההנאה, וכפי שהביא בשו"ת מהרש"ל (סימן עז) שכתב וז"ל: במצות בורא מאורי האש פסק ראבי"ה (בפ"ב דמגילה) שאינו מברך משום דהמצוה אינה תלויה בהנאה לחוד אלא דווקא בראייה עם ההנאה כדקתני התם אין מברכין עד שיראה השלהבת וישתמש לאורה וזו היא הפועל שלה. ודוקא ברכת מאורי האש אבל ברכת הלבנה נראה לומר דיכול שפיר לברך אף שאמרו גם כן בה עד שיאותו לאורה, מכל מקום לא אמרו שהוא יראה לאורה אלא שהעולם יאותו לאורה כי ברכה זו על בריאת עולמות וחידושו קאי ודומה לסומא שיכול לברך יוצר המאורות, עכ"ל.

 

קידוש לבנה תחת כיפת השמים

בשו"ע (או"ח סי' תכו סעי' ד') הגיה הרמ"א, ואין מקדשין הלבנה תחת הגג. וכן בשלטי הגיבורים (ברכות פ"ח אות א') הביא שאין לעמוד תחת קורת גג, אלא בחצר או ברחוב במקום טהרה בשעת קידוש לבנה.

כן מובא גם במשנה ברורה (או"ח סי' תכו ס"ק כא) שאין לקדש תחת הגג, אלא תחת כיפת השמים, והטעם דקידוש הלבנה הוא כקבלת פני השכינה, ואין זה דרך כבוד שיהא עומד תחת הגג, לפיכך יוצאין מתחת הגג לרחוב כדרך שיוצאין לקראת מלכים. ומכל מקום כל זה הוא רק לכתחילה, אבל מי שחושש באיזה מיחוש שלא יוכל לצאת לחוץ, אי נמי שהמקום אינו נקי או ששרוי בין העכו"ם, יקדש בביתו דרך חלון או פתח הפתוח נגד הלבנה.

 

הטעמים לברך תחת כיפת השמים

טעם ראשון הובא בלבוש (סי' תכו סעי' ב') וז"ל: יש להזהר שלא לעמוד בבית או תחת הגג כשיקדש הלבנה, כי המקבל פני חבירו או רבו הגדול ממנו אינו עומד בתוך ביתו ומקבלו, אלא יוצא כנגדו חוץ לביתו לכבדו ומקבלו, וקידוש לבנה היא גם כן כקבלת פני השכינה, לכך יצא חוץ תחת אויר השמים ויקדשנה. (וכן מובא טעם זה במגן אברהם ובט"ז ס"ק ד').

טעם שני הובא במהרי"ל (מנהגים הל' ראש חודש אות ט') למה שאין מקדשין את הלבנה אלא תחת כיפת השמים, וז"ל: בכל חודש מקדשין הלבנה מעומד, דנחשב לנו קבלת שכינה, ולכך כתב מהר"ח דאין לעמוד תחת שום גג, כדי שלא יאהיל עליו שום טומאה, עכ"ל.

ועיין בשו"ת אגרות משה (או"ח סי' קמד) שהקשה על טעם המהר"ח המובא במהרי"ל כדי שלא יאהיל הטומאה, שהוא טעם שאינו ידוע לנו איזה קפידא שייך בזה לברכת הלבנה יותר מכל דבר מצוה ודברי קדושה, ובפרט בסתם בתים וגגות שכהן מותר ליכנס לשם, ואיך שייך לחשוש לטומאה לברכת הלבנה שהוא רק איזה חומרא, והניח שם בצריך עיון.

וראה בספר קידוש לבנה (פרק ה' הערה א') שכתב על דברי האגרות משה, דיש לומר דהקפידא הוא כאן משום שקידוש לבנה חשוב כקבלת פני שכינה ויש לקבלה ביתר קדושה וטהרה, ולפי זה לא קשה מה שהקשה האגרות משה איזה קפידא שייך בזה לברכת הלבנה יותר מכל דבר מצוה ודברי קדושה. וכעין זאת מובא בספר צורת הלבנה (סי' ז' הערה א') שכיון ואנו מקבלין פני שכינה, לכן צריך להתרחק מכל טומאה כדי שנזכה לקבל פני השכינה בקדושה ובטהרה.

 

הנפקא מינות בין שני הטעמים

לכאורה אפשר לומר שתי נפקא מינות בין שני הטעמים מדוע מקדשים הלבנה תחת כיפת השמים, דהנה לפי הטעם שאסור לעמוד תחת שום גג כדי שלא יאהיל עליו שום טומאה, יש לומר דזה דוקא כשיש מעליו איזו תקרה אז צריך לצאת חוץ לביתו, מה שאין כן אם אין תקרה רשאי לקדש אף בביתו, אמנם לפי הטעם שצריך לצאת לקראת המלך אין שום נפקא מינה בזה שאין מעליו תקרה, דהרי סוף סוף צריך לצאת לקראת המלך.

ועוד אפשר לומר, דאולי יש נפקא מינה בין שני הטעמים אם יכול לקדש את הלבנה בתוך חצר, דלטעם משום שלא יאהיל הטומאה שפיר מותר לברך בחצר, אולם לטעם משום שצריך לצאת לקראת המלך אולי צריך לצאת אף מהחצר לרחובה של עיר כדי לכבד את המלך.

 

קידוש לבנה עם משקפיים או משקפת

בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' קכו) נשאל וז"ל: לפי מה שמובא בהלכות חליצה (סעי' א') שצריכים להזהר בדיינים שלא יהא סומין אפילו באחת מעיניהם, אם מותר להיות אחד מן הדיינים שעיניו כהות ולא יוכל לראות אם לא על ידי משקפיים, או דלא הוי "לעיני הזקנים" ממש, כיון דאינו יכול לראות בלא המשקפיים.

והשיב: דלכאורה היה נראה שגם בזה צריכים להזהר, וראיה לזה ממה שמובא בגמרא ראש השנה כד, א תנו רבנן ראינו (הלבנה) במים, ראינו בעששית אין מעידין עליו. וכך פסק הרמב"ם (פרק כ' מהל' קידוש החודש). ומכח זה הביא שדעת הדבר שמואל (הובא בבאר היטב סי' תכו) שאין ראייה כזאת מועילה.

אך השבות יעקב עצמו דחה את ראייתו וחלק עליו, ומוכיח זאת מכמה ראיות, ובעיקר מהא דאיתא בברכות כה, א דערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה משום "לא יראה בך ערות דבר", דבודאי הוי ראייה, והא דמבואר בגמרא בראש השנה דראייה בעששית אינה מועילה, היינו דראה הלבנה תוך המים או העששית ולא ראה הרקיע כלל, ועיין שם שמצדד דאולי גם הדבר שמואל לא מיירי אלא במראה וכדומה, ולא בראייה דרך זכוכית.

ועיין בשו"ת שבות יעקב (חלק א' סימן קכו) שכתב דמסוגיא זו דברכות הביא גם כן בתשובת הלכות קטנות (סי' צט) דמותר לקרות בספר תורה על ידי משקפיים, ודברים נכונים אף שיש מקום לבעל דין לדחוק ולחלק, מכל מקום פוק חזי מה עמא דבר שהחזנים קורין על ידי משקפיים, ובפרטות לענין שאלה שנשאל קדמנא סומכין על המקרא דכתיב "לעיני הזקנים" כמדרשו וכמשמעו שרוב בעלי הוראה המה חכמים וזקנים ממש היושבים אצל החליצה ורואין על ידי משקפיים (דלא כמקצת חכמים בעיניהם בזמן הזה שנערים פני זקנים ילבינו וקופצים בהוראה שלא כדת והקב"ה יפרע ממעמידיהם) ולא שמעתי מעולם פוצה פה ומצפצף, וכנ"ל עיקר.

ובברכי יוסף (חו"מ סי' לה) הביא דברי השבות יעקב, ומסיק דהמעיין בתשובת הדבר שמואל יראה  להדיא דמיירי הדבר שמואל דווקא דרך מראה, ולפי זה היה מקום לומר דלא פליגי הדבר שמואל והשבות יעקב.

ועיין בתפארת ישראל (נגעים פ"ב משנה ב' אות ד') לענין ראיית נגעים שכתב, שלכאורה כהן זקן שעיניו חלשות ואינו יכול לראות יפה רק על ידי עששית שקורין בריללע (משקפיים) ורק על ידה יראה יפה, רשאי לראות הנגע דהרי אמרו בברכות כה, א דערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה, דכתיב "ולא יראה בך ערות דבר", עיי"ש שהאריך בזה. ואם כן פשוט שיכול לקדש הלבנה עם משקפיים.

לענין ברכת הלבנה על ידי משקפת, לכאורה רשאי לקדש הלבנה על ידי משקפת, דאין חילוק גדול בין משקפיים למשקפת, וראה בספר ברכת איתן (ברכת הלבנה עמ' פה) שהביא מעשה ששאלו את הגר"י זילברשטיין שליט"א, באחד שהיה מקפיד מאוד לברך ברכת האילנות (וכבר בירך חמישים שנה ברציפות ברכת האילנות ולא הפסיד אף שנה) ובאחד השנים שכב בבית החולים בלא יכולת לזוז ממיטתו כלל, והיה לו צער גדול מזה שלא יוכל לברך ברכת האילנות, וכשנשאל הגר"י זילברשטיין שליט"א ענה, שיש ב' עצות בזה, ואחד העצות שנתן, שיכול לקחת משקפת ועל ידי כך יוכל לראות ב' עצי פרי ויוכל לקיים מצוה זו, ופשוט שזה מועיל אף בברכת הלבנה.

אולם נראה שיש מקום לחלק שבמשקפיים הם ממקדים את הראיה לחזק אותם לראיה ברורה, זה נחשב ל"ראיה", אך משקפת שמטרתה להגדיל את הראיה ליותר מהגודל הטבעי, יש לומר שאינו נחשב ל"ראיה".

 

סומא בברכת הלבנה

המהרש"ל בתשובות (סי' עז) כתב, שברכת הלבנה יכול סומא לברך אף שאמרו גם כן בה "עד שיאותו לאורה", מכל מקום לא אמרו שהוא "יראה לאורה", אלא שהעולם יאותו לאורה, כי ברכה זו על בריאת עולמו וחידושו היא, ודומה לסומא שיכול לברך ברכת יוצר המאורות, עכתו"ד. וכדרך זו הלכו כמה מן הראשונים והאחרונים שסומא יכול שפיר לקדש הלבנה אף שאינו רואה אותה כלל.

אולם מצאנו בזה שיטה שניה, בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' לב) כתב, באחד שלא היה יכול להנות מאור הלבנה משום שעיניו היו מכורכים, אינו רשאי לברך ולקדש הלבנה, ואף על גב דהמהרש"ל בתשובתו (סי' עז) כתב דסומא חייב לקדש ולברך הלבנה, היינו דוקא אם הוא ברחוב עם אחרים ואחרים רואים את הלבנה, אז חייב לברך אף שהוא סומא ואינו רואה. אבל היכא שהוא בביתו במקום שאי אפשר לו להנות מאור הלבנה, גם הוא מודה דאין לברך, עיי"ש. וראה שכן כתב גם בשו"ת רבי שלמה איגר (או"ח סי' יב).

לאידך גיסא, מצאנו שיטה שלישית שסומא אינו רשאי לברך ברכת הלבנה כלל וכלל, בהגהות מהריק"ש (סי' תכו הובא בברכי יוסף סי' רכד ס"ק א') דממה שמובא בגמרא הרואה את הלבנה בחידושה, נראה שהגמרא תלתה בראייה, והרי סומא אינו שייך בזה ולכן אינו מברך ברכה זו.

והנה למרות שהדעה הרווחת באחרונים שסומא צריך לברך ברכה זו, כתב החיד"א בספר מחזיק ברכה (סי' רכט אות ו')  דהוי ספק ברכות להקל, ואין הסומא מברך ברכה זו, וכן כתב היעב"ץ בסידורו (ח"א עמ' תתקעד אות י') והוסיף דנראה שיש לו לברך בלי שם ומלכות.

ועיין בביאור הלכה (סי' תכו ד"ה ונהנין מאורה) שסיכם אחר אריכות דברים בזה וכתב, דמכל זה משמע לכאורה דפליג הרדב"ז על המהרש"ל לענין סומא וסובר כמהריק"ש ועל כן נראה לענין סומא דיותר טוב שלא יברך בעצמו ויבקש לאחר שיוציאנו בברכה "אשר במאמרו ברא שחקים", ושארי האמירות שאומרים בעת קידוש הלבנה יכול לומר בעצמו.

 

סיכום הענין

רוב הפוסקים סוברים, שלבנה מכוסה בעננים או מסך שעל ידו אין נראית הלבנה בבהירות, אם הוא גס ואין נהנה מאור הלבנה אין לברך והוי ברכה לבטלה, ואם העננים או המסך הוא קלוש ודק מברך.

אולם החיד"א בספרו מורה באצבע (סי' ו' אות קפד) כתב וז"ל: יזהר שתהא מאירה יפה, ואם יש אפילו ענן דק עליה לא יברך, עכ"ל. וכן מובא בספר נהר מצרים (סוף הל' ראש חודש) וז"ל: פשט המנהג במצרים כמו בעיר הקודש ירושלים שאם יש על הלבנה אפילו ענן דק וקלוש, אין מברכין. אך מובא להלכה במשנה ברורה כדעת הסוברים שמותר לקדש הלבנה אם יש ענן דק עליה.

הגדר שאם הענן דק וקלוש שרשאי לברך הביא במגן אברהם (אורח חיים סימן תכו ס"ק א) שתהא זריחתה ניכרת על גבי קרקע (מט"מ ש"ג), וצריך שלא יהיה מסך מבדיל בינו לבין הלבנה אלא אם כן הוא דבר זך שהלבנה נראית ממנו שיוכל להכיר דברים הניכרים לאור הלבנה.

אם נתכסתה הלבנה באמצע הברכה, בשו"ת רדב"ז (חלק א סימן שמא) כתב: ואם התחיל לברך וכסתה הענן גומר הברכה. ומשמע מדבריו שאם יודע מראש שאחר שיתחיל הברכה תתכסה הלבנה בענן, לא יתחיל לברך.

אולם כתב היעב"ץ (בסידורו, שער החודש פ"ד עמ' תתקעד סעי' יב) שאפילו יודע שתתכסה מיד, לית לן בה, עכ"ל. והיינו דחזינן מדבריו להדיא שחולק על הרדב"ז, דרשאי לקדשה אף אם יודע בבירור שתתכסה. ומובא להלכה במשנה ברורה כשיטת הרדב"ז שאם יודע מראש שאחר שיתחיל הברכה תתכסה הלבנה בענן שלא יתחיל לברך.

אם לא בירך עד הלילה האחרון ויש עננים האם יכול לברך אף שיודע שתתכסה כתב בספר הליכות שלמה (פסקים מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל פרק טו סעי' יב) שאם נגלית הלבנה מבעד העננים, אף אם חושש שמיד אחר תחילת הברכה תתכסה שוב לגמרי, מותר בדיעבד לקדשה.

קידוש לבנה צריך שיהא תחת כיפת השמים, ולזה מצאנו שתי טעמים. טעם ראשון: במהרי"ל (הל' ראש חודש אות ט') כתב דאין לעמוד תחת שום גג, כדי שלא יאהיל עליו שום טומאה.

טעם שני: בלבוש (סי' תכו סעי' ב') כתב דכיון שהמקבל פני חבירו או רבו הגדול ממנו אינו עומד בתוך ביתו ומקבלו, אלא יוצא כנגדו חוץ לביתו לכבדו ומקבלו, וקידוש לבנה היא גם כן כקבלת פני השכינה, לכך יצא חוץ תחת אויר השמים ויקדשנה.

בדין סומא בברכת הלבנה מצאנו ג' שיטות. המהרש"ל בתשובות (סי' עז) כתב, שברכת הלבנה יכול הסומא לברך אף שאמרו גם כן בה "עד שיאותו לאורה", מכל מקום לא אמרו שהוא "יראה לאורה", אלא שהעולם יאותו לאורה. בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' לב) כתב דדוקא אם הסומא ברחוב עם אחרים ואחרים רואים את הלבנה, אז חייב לברך אף שהוא סומא ואינו רואה. וראה בהגהות מהריק"ש שכתב שהגמרא תלתה ברכת קידוש לבנה בראייה, והרי סומא אינו שייך בזה ולכן אינו מברך ברכת קידוש לבנה.

© כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים ולאתר שטייגן
עצם הגלישה והשימוש באתר הינו הודאה על הסכמה לתנאי השימוש.התכנים באתר נשלחים ע"י גולשים. אנו עושים את מירב המאמצים לבדוק זכויות יוצרים לתוכן. אם בכל זאת ישנו תוכן השייך לך או שאתה בעל הזכויות או כל תוכן פוגע אנא פנה אלינו דרך "צור קשר"
או בפקס 08-63608080  ונסירו מיידית. תודה על שיתוף הפעולה.
שותפים לאחזקת האתר: בטון מוחלק אחסון אתרים יהודי מתקדם ציוד משרדי לעסקים אנטי וירוס

בניית אתרים בניית אתרים