שטייגן פורטל עולם התורה
מבזקים

חדש!
דיסק אפליקציה שמיטה


 שעון מעורר

פרסום יהודי
עכשיו באתר שטייגן
276 אורחים
פרשת ויצא

דין קדימה בשידוכים

14/10/2009

"ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" (בראשית כט, כו)

בהעמק דבר להנצי"ב מולאזין (שם) ביאר את הענין שהסביר לבן ליעקב שלא כוון לומר "לא נעשה כן במקומנו" בשביל רחל שקטנה ושמא אף חלשה, אלא בשביל שאי אפשר להשיאה לפני הבכירה, ואם כן אין בנתינת לאה רמיה, שבלא זה הרי אי אפשר להשיא הקטנה ממנה. וכן מבואר בפירוש כתר יונתן (שם).

ומתוך כל ענין זה, נרחיב את היריעה בנידון זה של קדימה בשידוכים, דיש לדון האם יש מקור לזה בנוסף לאיסור ד"לא יעשה כן במקומנו" כפי שמצאנו אצל לבן, מדוע לא חשש יעקב לזה, האם יש לחלק בין אחיו לאחותו משום המצות עשה המוטל על האיש בפרו ורבו, דין נישואי בן צעיר קודם אחיו הגדול, וכן בצעירה קודם, ובעיקר צריך לברר האם זה דין גמור או אינו אלא בכלל נימוס ודרך ארץ.

 

קדימה לבת גדולה נלמד מבנות צלפחד

יש שלמדו שיש קדימה לאחות גדולה מבנות צלפחד מסדר הפסוק בבמדבר לו, יא "ותהיינה מחלה תרצה וחגלה ומלכה ונעה בנות צלפחד לבני דדיהן לנשים". אולם יש סדר אחר לבנות צלפחד בבמדבר כז, א "ותקרבנה בנות צלפחד וכו' ואלה שמות בנתיו מחלה נעה וחגלה ומלכה ותרצה". (וכן הוא הסדר בבמדבר פרק כו, לג).

ובישוב שינוי הסדר, מובא בגמ' במסכת בבא בתרא קכ, א כך: להלן (במדבר לו) מנאן הכתוב דרך גדולתן וכאן (במדבר כז) דרך חכמתן, מסייעא ליה לרבי אמי, דא"ר אמי: בישיבה הלך אחר חכמה, במסיבה הלך אחר זקנה. א"ר אשי: והוא דמפליג בחכמה, והוא דמפליג בזקנה.

ופירש שם הרשב"ם: להלן (במדבר לו), כשנישאו בנות צלפחד מנאן הכתוב דרך גדולתן, דכתיב "ותהיינה מחלה תרצה חגלה ומלכה ונועה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים", ומסתבר דכך נולדו כדכתיב "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" (בראשית כט), וכאן (במדבר כז), כשעמדו לפני משה דרך חכמתם כסדר שהן חכמות זו יותר מזו הקדימן הכתוב מחלה נועה חגלה מלכה ותרצה, ומסברא אמרינן דלא ליקשו קראי אהדדי.

ומה שחילק ר' אמי בישיבה הלך אחר חכמה, במסיבה הלך אחר זקנה, פירש הרשב"ם שם ש"בישיבה" היינו בין לדין בין לשאר ישיבות של תורה משיבין את החכם למעלה מן הזקן. ו"במסיבה" היינו של משתה והוא הדין לנישואין משיבין את הזקן לפני החכם.

הנה מבואר כאן ששיטת הרשב"ם היא, שיש להקדים נישואין לגדול בשנים, ומקורו מבנות צלפחד דנישאו דרך גדולתן משום "לא יעשה כן במקומינו".

 

שיטת האור החיים בזה

באור החיים (במדבר כז,א) תמה על פירוש הרשב"ם, שפירש שהחילוק שבשעת נישואין דרך גדולתן, וכשבאו לפני משה מנאן דרך חכמתן, דאין הדברים נראים מכמה טעמים: א, במה מסויים הדבר כי מנאן דרך גדולתן בענין הנישואין, כי מי יאמר שהכתוב מנה אותם דרך הנישואין. ב, למה כשמנאם הכתוב (בבמדבר כו, לג) במספר בני מנשה למה לא מנאן דרך גדולתן, ושם אין דבר חכמה ולא תבונה. ג, מדברי התלמוד קשה למה הקדים לומר "להלן" ואחר כך אמר "וכאן" וכו', כיון שכוונת אומרו "להלן" הוא האמור לבסוף בפרשת מסעי.

לכן כתב האור החיים שמן הנכון בעיניו הוא, כי סדר גדולתן הוא סדר האמור במספר בני מנשה, והאמור בפסוק ותקרבנה (במדבר כז), וסדר חכמתן הוא סדר האמור בפסוק ותהיינה (במדבר לו).

 

שיטת רבינו תם, שיש קדימה לבת גדולה

בתוספות במסכת קידושין נב, א (ד"ה והילכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם), כתב וז"ל: מעשה בא לפני רבינו תם  בבנו של הר"ר אושעיא הלוי, שקידש בת עשיר אחד ואמר בתך מקודשת לי סתמא ולא פירש פלונית בתך, ואמר ר"ת דמקודשת, ולא מיבעיא אם שידך באחת מהם בשם ואחר כך קידשה סתם דאדעתא דהכי קידשה, אלא אפילו לא שידך בשם אלא שנתרצו בפה ואמר פלוניתא אתן לך יש לנו לומר דאדעתא דהכי קדיש, ד"שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב", ועוד אפילו לא פירש נמי אפילו בפה יש לנו לומר דקידש הגדולה משום ד"לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה".

ושם בתוספות הובא פירוש הר"ר מנחם מיוני שנחלק עליו ואמר, דהא הוי נמי כמי שקידש אחת משתי אחיות, ואי כדברי ר"ת דהגדולה מקודשת משום ד"לא יעשה כן במקומנו", זה אינו לא לרבא ולא לאביי, דהא אפילו לאביי דאמר הוו קידושין לא אמרינן אלא להצריכה גט, אם כן זה נמי צריך ליתן גט. ובסוף דברי התוספות שם כתב שאף ר"ת חזר בו ולא עבד עובדא.

על כל פנים מבואר בדברי התוספות שבאומר בתך מקודשת לי סתם, והיה לו ב' בנות, דר"ת סבירא ליה דיש לנו לומר דהגדולה קידש משום ד"לא יעשה כן במקומנו" וכו', והר"ר מנחם מיוני נחלק עליו. אולם מכל מקום שיטת ר"ת אינה ברורה משום שהתוספות סיימו דבריהם שר"ת חזר בו ולא עבד עובדא, (ועיין שו"ת אפרקסתא דעניא חלק ג' אה"ע סי' רסו מה שביאר בשיטת רבינו תם).

 

ראיה מדברי הגמ' שאין קדימה לבת גדולה

אולם יש ראיה להפך מהמשנה בקידושין סד, ב דהמקדש את בתו סתם אין הבוגרות בכלל, ופירש רש"י שם: "המקדש את בתו סתם", שאמר אביה בתי מקודשת לך ולא פירש איזו מהם. ומוקים לה בגמ' דשויתיה הבוגרת לאביה שליח ואמרה ליה קידושי שלך, אפילו הכי חזקה על כל אדם שכוונתו לקדש את הקטנה שמוטלת יותר עליו מהגדולה. ופירש רש"י דמיירי בבתו קטנה דרמיא עליה להשיאה ומצוה הוא עליו דכתיב "ואת בנותיכם תנו לאנשים" (ירמיהו כט).

ועיין בשו"ת אגרות משה (חלק אה"ע ב סימן א') שכתב, דמדברי הגמ' מפורש דמקדש את בתו קטנה ממש קודם שמשיא בתו הבוגרת, ואם היה איזה איסור או אף קצת עולה, היה לו לקדש את בתו הגדולה קודם, והתם הא החיוב שעל האב לקדש בתו קטנה אינו יותר מלהשיא בתו גדולה ד"בנותיכם תנו לאנשים" שהביא רש"י הוא גם על גדולה. אבל ודאי כשישיא את הבוגרת גם כן יקיים מצוה, ומכל מקום אמרינן דהוא חזקה על כל אדם שכוונתו לקדש את הקטנה שמוטלת יותר עליו מהגדולה, ואף שעיקר הדבר דלא ישיא הצעירה נאמר בבנות, וכל שכן באחים שהחיוב על הצעיר הוא רק נישואי עצמו ואין עליו שום חיוב לנישואי אחיו, שודאי אין לו למנוע ממצותו בשביל שאחיו עדיין לא נשא.

לכן נראה שהמקורות מתנגדים, שמלבן "לא יעשה כן במקומינו" ומבנות צלפחד לשיטת הרשב"ם ולשיטת הרבינו תם יש קדימה לפחות לבת גדולה (לאחותה הקטנה), אולם מהמשנה בקידושין סד,ב שבוגרת אינה בכלל, אין דין קדימה לאחות הגדולה.

 

שיטות הפוסקים בזה

בטור (יורה דעה סימן רמד) כתב, היו ביחד חכם שמופלג בחכמה והוא, בחור וזקן שמופלג בזקנה והוא חכם קצת אבל לא כבחור, בישיבה של דין או של תורה הולכין אחר החכמה להושיב החכם ובחור בראש ולדבר תחילה. ובמסיבה של משתה או של נישואין הולכים אחר הזקנה להושיבו בראש וכו'.

ופירש בב"ח (יו"ד סי' רמד סעי' יג), על מה שכתב הטור "במסיבה של משתה או של נשואין הולכין אחר הזקנה להושיבו בראש", תימא אמאי איצטריך לפרש על נשואין, טפי משאר מסיבה של משתה. ונראה דהאי "של נשואין" הכי פירושו אם אחים או אחיות יעשו להם נשואין, אף על גב שאחד גדול מחבירו בחכמה לא יקדימו נשואין לקטן בשנים מפני שגדול בחכמה, דהכי איתא בפרק יש נוחלין גבי בנות צלפחד, להלן מנאן הכתוב דרך גדולתן וכאן דרך חכמה, ופי' רשב"ם להלן שנישאו וכו', ומסתברא דכך נולדו כדכתיב "לא יעשה כן" וכו', עכ"ל. והרא"ש בפ"ק דקידושין הביאו. וזהו שכתב גם רבינו "ומסיבה של משתה או של נשואין", כלומר או אם יעשו נשואין הולכין אחר הזקנה להושיבו בראש, דבין מסיבה ובין בעשיית נשואין יקדימו לגדול בשנים. עכ"ל הב"ח.

וכן פסק בשולחן ערוך (שם סעיף יח) היו ביחד חכם שמופלג בחכמה והוא בחור, וזקן שמופלג בזקנה והוא חכם קצת, בישיבה של דין או של תורה, הולכים אחר החכמה להושיב החכם בחור בראש ולדבר תחילה. ובמסיבה של משתה או של נישואים, הולכים אחר הזקנה להושיבו בראש וכו'.

 והש"ך (שם ס"ק יג) כתב על דברי הב"ח, דנראה דהאי "של נשואים" הכי פירושו אם אחים או אחיות יעשו להם נשואים, אף על גב שאחד גדול מחבירו בחכמה לא יקדימו לעשות נשואים לקטן בשנים מפני שהוא גדול בחכמה, אלא יקדימו לעשות נשואים לגדול בשנים.

נמצא לפי פירוש הב"ח וכן הש"ך, דבין בזכרים ובין בנקבות, מקדימין את הגדול או את הגדולה בשנים בנשואין.

 

האם יש ללמוד מדברי לבן שאמר "לא יעשה כן במקומנו"

הנה הגאון המהרש"ם ז"ל בספר תכלת מרדכי (ח"א פרשת ויצא אות ו') הקשה דיש להבין מדוע פסקו התוספות והש"ך כדברי לבן, הרי יעקב רצה לישא את רחל הצעירה לפני הבכירה, אלא שלבן אמר כן, ומדוע קיימא לן כדעת לבן ולא כדעת יעקב. ובתמיהה זו מצאנו כמה יישובים.

יישוב ראשון, כתב המהרש"ם (שם) על פי מה שכתב בספר נחל קדומים (פרשת ויצא בשם ר"א) דרחל ולאה תאומות היו, אלא דלאה נולדה לפני רחל, ורש"י (בפרשת תולדות) כתב דהקודם בלידה דתאומים הוא האחרון ביצירה, ויעקב חשב את עצמו בכור מפני שהוא בכור ליצירה, לכן יעקב לשיטתו חשב את רחל לבכורה. אבל לבן חשב לאה לבכורה לפי שנולדה מקודם, ולזה אמר "לא יעשה כן" וכו', אם כן גם יעקב הסכים שלא להשיא הצעירה לפני הבכירה, אלא שהיה סובר דרחל היא הבכירה.

יישוב שני, בשו"ת אפרקסתא דעניא (חלק ג' אה"ע סימן רסו) נשאל אם מותר להשיא הקטן קודם הגדול, ועיין שם שהביא את דברי המהרש"ם הנ"ל, אך הוסיף שבספרו שו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' קלו), כתב דאיסור זה אינו אלא בכלל נימוס ודרך ארץ, הגם דבשו"ע (ביו"ד סי' רמד) הובא דבר זה, מכל מקום אינו דין גמור.

ועיין גם כן בספר תה"י בעניני שובבי"ם (פ"ב דף קלה ד"ה ומאנה) שכתב "והאיש החרד על דבר ה' אל יפן אל הכסף ולא למנהג שהגיהנום שבאנשי עירו, וישתדל לישא אשה קודם שיבא לידי חטא". ובספר צל הכסף (מהגאון בעל אומר לציון פירוש יח) כתב בפשיטות מסברא דנפשיה, דאין בזה אפילו מדת חסידים ממה דרצה יעקב לישא הצעירה.

יישוב שלישי, הביא עוד בשו"ת אפרקסתא דעניא (שם) דלית לן למילף מלבן, מהאי דאמרו ז"ל (ירושלמי סוטה סוף פרק ה') ר"י אמר מעולי גולה היה (איוב) וישראל היה, לפום כן ר"י למד ממנו הלכות אבל, וכן הוא בבראשית רבה (בפרשת וירא), שמוכח דמנכרי אין ללמוד אפילו מילתא דמסתבר, אף על פי שנזכר בקרא. אולם עיין בספר חסידים (סי' תקלא ובמג"א סי' קסז ס"ק יח ובש"ך שם), שכתב "ומדכתב קרא ודאי כדין דברה וכדי שאנחנו נלמד ממנה", הרי דפשיטא ליה דכל מה שכתב תורה יש ללמוד ממנו בכל אופן.

יישוב רביעי, כתב שם בהא אם שרי לתת הצעירה לפני הבכירה, דעיין בספר תפלה למשה (תהלים פט,כה) שהראה לספר חוזה דוד (תהלים ח' מ"ש בשם מהר"ם זכותא) על הפסוק "לא יעשה כן במקומינו". ובהג"ה שם כתב דאפשר כונתו "במקומנו" מקום הסטרא אחרא שנופלים תחת הזמן, לא יעשה כן לתת הצעירה וגו', אבל בקדושה אין קדימת זמן מעלה, עכ"ל. ומשמע דתפיס במושלם, דאנן בדידן ליכא קפידא כלל בקידמת הזמן וליכא למילף מדברי לבן דבישראל שאני, אף על גב דהתורה העתיקה דבריו, והכי מסתבר דיותר יש לנו ללמוד מה שיעקב רצה לישא את רחל הקטנה.

יישוב חמישי, כתב בספר תורה תמימה (פרשת פנחס), והכי מוכח מפירוש רשב"ם שם, כיון דקבעו רחמנא בתורה, שמע מינה דדינא קאמר, והא דיעקב בעי למינסב זעירתא, הרי עליה דידיה לא רמיא הך "לא יעשה" כי אם על האב, וכיון דהוא רצה דוקא בקטנה תו גם על האב אינו מוטל כך אורח ארעא, לכן שפיר קאמר ליה יעקב "ולמה רמיתני".

ועיין עוד בשו"ת אפרקסתא דעניא (חלק ב' או"ח סימן לו) שכתב, דכמה עיקולי ופשורי איכא בין הגדולים חקרי לב בהא דאמר לבן "לא יעשה כן במקומנו" וכו', אם יש ללמוד מזה. עי' בס' מעגלי צדק (פרשת ויצא) ובס' תפלה למשה (תהלים פ"ט כ"ו בשם ס' חוזה דוד), ובס' תכלת מרדכי (פרשת ויצא אות ו') ובס' דברי שאול (פרשת ראה ע"פ ואכלת לפני ה' אלוקיך), עיי"ש.

היוצא, חמישה יישובים מדוע אין ללמוד מדברי לבן, א. לפי שגם יעקב הסכים שלא להשיא הצעירה לפני הבכירה, ב.  דזה אינו אלא בכלל נימוס ודרך ארץ, ג. דלית לן למילף מלבן דנכרי, ד.  דאין ללמוד אפילו מילתא דמסתבר, דאנן בדידן ליכא קפידא כלל בקידמת הזמן, ה. כיון דדין זה מוטל דוקא על האב שלכן אמר יעקב ולמה רימתני.

 

האם יש לדחות שענין זה נשנה קודם מתן תורה

בשו"ת צור יעקב (או"ח סי' קנט) רצה ליישב על פי הרא"ם (בפרשת קדושים) דמה דנשא יעקב שתי אחיות משום דגיירן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואף שפקפק שם על זה מהגמ' בפסחים קיט,ב דאמר יעקב איני מברך שנשאתי שתי אחיות, מכל מקום כבר עמד בזה בפרשת דרכים (דרך האתרים  דרוש א') והעלה דאם נימא דיצאו מכלל בן נח בודאי מועיל מה שגיירן עיין שם, ואם כן פשיטא דלא קשה כלל. אך אפילו אם נאמר דלא יצאו מכלל בן נח, על כל פנים יש לומר דבדבר קל כזה דאינו רק מנהג סמך על הגירות ונתבטל הקורבה ולכן לא הקפיד יעקב, ולבן לא האמין בגירות לכן הקפיד.

והוסיף שם, דעל פי האמת נראה לומר דקודם מתן תורה לא נהג כלל זה הדין, דהרי מצינו באברהם שלקח את שרה ונחור את מלכה, והרי אברהם גדול מנחור ובודאי נשא תחילה, ובפסוק נאמר בהרן "אבי מלכה ואבי יסכה", הרי דמלכה גדולה מיסכה שהיא שרה, ומכל מקום נשאה אברהם קודם נישואי מלכה הבכירה. ואף דבגמ' סנהדרין סט,ב אמרי דלמא דרך חכמתן קחשיב נחור גדול מאברהם, אבל במדרש (סוף פרשת נח) מבואר דאברהם גדול מנחור שנה ומלכה נולדה שנה קודם ליסכה עיי"ש, על כן דלא קפדי על זה. אך מדחזינן שכתבה התורה דברי לבן משמע דהוא מנהג טוב, על כן הנהיגו בזה אחר מתן תורה, ואולי יש לומר דנחור נשא אשה קודם אברהם הבכור כמו הרן שנשא קודם, על כל פנים מבואר דלא קפידי להשיא בן קטן קודם הגדול. והרי הב"ח כתב דגם באחים מקפידים וכן כתב הש"ך, על כרחך דרק ממה שכתבה תורה דברי לבן ילפינן זה.

בשו"ת דברי יציב (חלק אה"ע סימן ט') כתב דיש לעיין מהך דאין למדין מקודם מתן תורה, ועיין בספר מראה הפנים על הירושלמי (מו"ק דף ו,א) (ועיין עוד לעיל בחלק או"ח סימן רצז אות ה' ובחלק יו"ד סימן רלד אות ג').

וראה בספר אבני חפץ (סי' כה) שכתב בזה, שאף על פי שפסוק זה "לא יעשה כן במקומינו" נאמר קודם מתן תורה, דבר התלוי בסברא לומדים ממנו גם קודם מתן תורה.

 

האם מותר לאחות הצעירה המשודכת כבר להינשא קודם הבכירה

בשו"ת מהרש"ם (חלק ג' סימן קלו) נשאל, באחד שהיה לו עם אשתו בנות, ומתה האשה ונשא אחרת והוליד ממנה בת ומת האב, ואשתו השנית נשאת לאחר והחזיק בתה אצלה, וכשגדלה בת כ"ב שנים עשה עמה שידוך עם תלמיד חכם עשיר, ועתה הבת הגדולה ממנה מעכבת בתו הצעירה מטעם "לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה". והשואל צידד דכיון שהאב מת והוא אינו הנותן אין איסור על הבנות, וגם הוא שעת הדחק כי הבכירה כבר בת כ"ז שנים ולא נזדמן לה שידוך ומי יודע כמה תתעכב, ואם יתבטל השידוך הזה של הצעירה מי יודע אם יזדמן לה שידוך הגון, וגם הוא שעת הדחק כי דחיק לה להיות בבית אביה חורגה וסובלת צרות ועגמת נפש.

והשיב המהרש"ם שם על הקושיה הראשונה, דמה שהאב כבר מת והוא אינו הנותן בתו הצעירה לפני הבכירה, הרי זה כפי שמובא ברשב"ם (ב"ב קכ,א ד"ה להלן) כשנשאו בנות צלפחד מנאן הכתוב דרך גדולתן, ומסתבר דכך נולדו כדברים "לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה", עכ"ל. הרי דגם אחר מיתת אביהן שייך איסור זה.

ובקושיה השניה כתב, דמה שהיא בת כ"ב שנים והוא שעת הדחק והבכירה כבר בת כ"ז שנים, בודאי לא שייך איסור זה ובפרט שכבר נשתדכה לתלמיד חכם עשיר, ומי יודע אם יזדמן לה שנית שידוך כזה, ואיסור זה אינו רק בכלל נימוס ודרך ארץ, והגם שבשו"ע (יו"ד סוף סי' רמד) הובא דבר זה מכל מקום אינו דין גמור.

כן בשו"ת חלקת יעקב (אה"ע סימן עו) הסכים עם המהרש"ם הנ"ל, והתיר לאחות הצעירה המשודכת כבר להנשא קודם הבכירה, וכתב בזה, שבכל אופן חזינן דגם רבינו תם (שהוזכר לעיל) סובר האי ד"לא יעשה", ולא מצינו חולק, ועל כן יש לנו שיטת הרבינו תם ומובא גם ברא"ש וטור ורשב"ם וב"ח וש"ך דצריכין ליזהר בזה. אולם אם נשתדכה כבר ויש ביניהם כבר קרבות כנהוג בזמן הזה, ויש לחוש לאיסורא, בתשובות צור יעקב להגאון מפרובוזנא (בסי' קנט) התיר, וכן הורה המהרש"ם.

ועיין באגרות סופרים (סי' כט) שמובא מכתב מהחתם סופר בדבר נישואי בתו לפני בנו רבי שמעון, הגדול ממנה, וז"ל: והיות קשה עלי מאוד לעבור על דבר מפורש בתורה בפירוש רש"י (סוף פרשת מסעי) על בנות צלפחד, אף על פי שמתחילה נכתבו דרך חכמתן מכל מקום נשאו כדרך גדולתן, להורות נתן חיזוק וקיום למנהג שקודם מתן תורה שלא לתת הצעירה לפני הבכירה, וגם סיפר לי מו"ר גאון ישראל מו"ה נתן אדלר זצ"ל דבדידיה הוי עובדא ונכשל, על כן אין דעתי לעבור על דבר תורה מפני שיחת נשים, וכו', ואם ירצה להרחיב זמן הנישואין עד ב' שנים לא אקפיד כי קרוב לודאי שבני ר' שמעון יחי' יתקשר אם ירצה ה' ויהיה נישואיו בתוך משך שנה, על כן אין קפידא אם יתאחר זמן נישואי הבת קצת וכו', עכ"ל.

ומדברי החתם סופר האלו מתברר שלא הקפיד אלא רק על הקדמת הנישואין, אולם על הקדמת הצעיר בשידוכים לא הקפיד. אמנם בשו"ת צור יעקב (סי' קנט) נשאל שם להתיר למי שנתארסה לפני הגדולה ממנה להשיאה תחילה, וכתב להתיר בשעת הדחק כיון שכבר נשתדכה כדמצינו היתר כזה בשו"ע (אהע"ז סי' קנט) דבנפלה לו יבמה מותר לישא משודכתו, ואף דהתם רק בנשתדכה בהיתר, אבל כאן דרק מנהג שיש לו סמך מן התורה יש לומר להתיר אפילו "בנשתדכה באיסור" וכו' עיי"ש, משמע מדבריו דסבר דגם להשתדך גרידא אסור.

 

אח צעיר אם יכול לישא אשה קודם אחיו הגדול כשאחיו מקפיד

בשו"ת אגרות משה (אהע"ז חלק ב' סימן א') נשאל באח צעיר שנזדמן לו שידוך הגון, ואבי הכלה רוצה דוקא שישאנה תיכף ולא יחכה עד שיזדמן לאחיו הגדול שידוך וישא תחילה, משום שרוצה שישא קודם שימלאו לו עשרים שנה, והאח הגדול מצטער מזה, אם רשאי הצעיר לישא תחילה.

וכתב שם דפשוט דלכתחילה יכול אח צעיר לישא אשה אף שאחיו הגדול לא נזדמן לו עדיין אשה לישאנה, שהרי הוא מחוייב לישא אשה ואיך שייך שלא יקיים חיובו בשביל שאחיו הגדול לא מקיים, ואף שמה שאינו מקיים הוא מצד האונס שלא נזדמנה ההוגנת לו, מכל מקום לא שייך שלכן יתבטל גם הצעיר ממצותו לזמן בלתי ידוע.

ומה שישנם שהביאו מהש"ך (יו"ד סימן רמד ס"ק יג) לאסור הוא טעות גמור, שדברי הש"ך בשם הב"ח שם הם בזמן שעומדין שני האחים לעשות נישואין שכבר נשתדכו שניהם, והנידון הוא רק לענין כבוד איזה נישואין יעשו תחילה שמחדשין שיעשו נישואי הגדול תחילה אף שהקטן גדול בחכמה. אבל אם הגדול אין לו עדיין אשה לישאנה, אף שהגדול הוא גם תלמיד חכם גדול ממנו אינו צריך לחכות עד שישיג הגדול אשה, דאף איש פשוט אין לו לבטל מצותו בשביל תלמיד חכם. ובנות צלפחד נזדמנו לכולן למי להנשא בזמן אחד ולכן השיאו אותן לפי גדולתן דבמסיבה הלך אחר זקנה.

וראיה מוכרחת לזה מהא דקידושין דף סד, ב דהמקדש את בתו סתם אין הבוגרות בכלל, עיי"ש. ואמרינן דהוא חזקה על כל אדם שכוונתו לקדש את הקטנה שמוטלת יותר עליו מהגדולה, ואף שעיקר הדבר דלא ישיא הצעירה נאמר בבנות, וכל שכן באחין שהחיוב על הצעיר הוא רק נישואי עצמו ואין עליו שום חיוב לנישואי אחיו, שודאי אין לו למנוע ממצותו בשביל שאחיו עדיין לא נשא.

ומה שכתבו התוספות בשם רבינו תם (קידושין נב,ב) דבאמר בתך מקודשת לי סתמא אף בלא שדיך יש לנו לומר דקידש הגדולה משום דלא יעשה לתת הצעירה, פשוט דאינו משום איסור דמפורש בגמ' שם דליכא איסור אלא משום דכן דרך העולם שלא יקדשו הצעירה קודם הגדולה, ואיירי כששתיהן שוות ששתיהן קטנות דרמיין עלייהו או שתיהן גדולות דשויוהו לשליח דלכן הגדולה קודם. ולכן ברור שאח הצעיר אין לו להמנע מלישא בשביל אחיו, ומה שאומר אחיו שהוא צער גדול מזה שישא הצעיר, אדרבה אסור לו להצטער מאיסור קנאה.

ומה שרצה השואל לומר, דאולי יש להצעיר להמנע משום שהוא בושת עבור הגדול, והוא כעין הלבנת פנים שהוא איסור חמור, הנה גם לענין הבושת הוא רק שבעצמו מתבייש מזה, דהא הרבה יש שמתאחרין מלישא בשביל הרבה טעמים. וגם הא כשירצה לאחותי דרגא כעצת חז"ל ביבמות דף סג, א ישיג אתתא ואיך שייך שיעכב לאחיו בטענה שבושת הוא לו, במה שרוצה להתגאות ולחכות עד שיזדמן לו אשה חשובה שתרצה בו. וגם מסתבר שלא שייך לאסור לאדם מלעשות עסקיו וכל צורכי גופו בטענה שאחד יתבייש על ידי זה במה שהוא לא הצליח כמותו. ולכן איני רואה שום איסור ואף לא שום דבר שלא כהוגן בזה שישא הצעיר תחילה, ואדרבה זכה במצוה רבא דנישואין ופריה ורביה שחייב בן עשרים, עד כאן דברי האגרות משה.

 

האם מותר להשיא הקטן קודם הגדול

כעין זה כתב בשו"ת מהרש"ם (חלק ג' סימן קלו) דדבר זה שצריך להקפיד לא שייך רק בשתי בנות, מה שאין כן בבן ובת שהבן מצווה על פריה ורביה ולא הבת. וכן הביא בשו"ת חלקת יעקב (אה"ע סימן עו) אך הוסיף שם מעצמו שכמדומה העולם נמנעין מזה.

ובשו"ת אפרקסתא דעניא (חלק ג' אה"ע סימן רסו) כתב, דאפילו בשני אחים ושתי אחיות נמי לא אמרן אלא אם שניהם מוכנים לנשואין אז איכא למיזל בתר שנים, מה שאין כן אם הצעיר או הצעירה לבד מוכנת לנשואין, אזי אין החיוב להמתין עד שיזדמן אפשרות נשואין לגדול בשנים, דודאי הא ד"לא יעשה כן" וכו' לא עדיף מהיכא דאמרו חז"ל זה קודם לזה, כגון תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, מכל מקום אם הקדים את המאוחר יצא. והרי קיימא לן בכל דוכתי דשעת הדחק כדיעבד דמי, אם כן ודאי אין לעכב נשואין הצעיר שלפנינו מפני נשואי הגדול דליתנייהו קמן, ונשואי בנות צלפחד בודאי בכהאי גוונא הוו, דלא הוי עיכוב לאחת מחמת חברתה. וכן הוא בשו"ת אפרקסתא דעניא (חלק ד' חו"מ סימן שיא), עיי"ש.

 

נשואי בתו קודם בנו הבכור

בשו"ת דברי יציב (חלק אה"ע סימן ט' אות ה') כתב בדבר להקדים הבת הצעירה לפני הבן שהוא הבכור, דלכאורה היה נראה שזה יותר חמור כיון דלכולי עלמא בבכור יש חיוב דכבוד אחיו הגדול, והיא אינה מצווה על פריה ורביה ואף דלכמה שיטות גם לא על שבת.

אמנם יש לדון בזה דבג' בסנהדרין עו,ב מובא, איזהו עני רשע זה המשהא בתו בוגרת, ובפסחים קיג,א בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה, וחזינן דמשום חשש עבירה שפיר דמי לדחות בקום ועשה העשה דמשחרר עבדו. ואם כן הך חששא ראוי שידחה גם מצוה קלה דנישואי הבכירה לפני הצעירה, שאפשר שאינו אלא ממדת דרך ארץ.

ויישב, דאפשר דרק בבנות צלפחד בדור המדבר דור דעה שלא היה החשש דבתך בגרה ודו"ק. וכן בהך ד"לא יעשה כן", אפשר שרק לבן הארמי אמר "לא יעשה כן במקומנו" דייקא שכולם צדיקים ואין חוששין לעבירה בבוגרת, ויעקב באמת מהאי טעמא לא חשש לישא הצעירה לפני הבכירה, ודו"ק.

 

האם יש דין קדימה משום איסור הרהור

אך לעומת זה כתב  בשו"ת דברי יציב (שם) דיש לדון דבבן שייך יותר לחוש בו להרהורי עבירה מבבת, לפי שיש לדון אם יש איסור בנשים. אך הביא בספר חסידים (סי' תריד) שאיש לא ישמע קול אשה והוא הדין לאשה שלא תשמע קול איש, שמכל שהאיש מוזהר אשה מוזהרת עיי"ש. ובמדרש שמואל (פרק יג), והובא גם בילקוט (שם רמז קח), שהיו מביטות בנויו של שאול ולא היו שבעות ממנו דברי ר' יהודה, אמר ליה ר' יוסי אם כן עשית בנות ישראל כזונות, והלא כשם שאי אפשר לאיש לזון את עיניו וכו', כך אי אפשר לאשה לזון עיניה מאיש שאינו שלה עיי"ש.

לכן להנך פוסקים מוזהרת האשה על הרהור כאיש, ואם כן מחמת זה שניהם שוין. ואדרבה לפי המבואר ברמב"ם (סוף הל' איסורי ביאה) שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, אם כן אם הבן לומד ושוקד על התורה יותר יש לחוש להרהור בבת שאסור ללמדה תורה, כמובא בסוטה כ, א.

ומכל שכן במדינה המשובשת בגייסות רחמנא ליצלן, וההפקרות מחריב בתי ישראל הכשרים, ושכיחא פריצות מחמת ויתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם ללכת בדרך חשך ולא אור של תורה, וחז"ל אמרו באבות (פ"ב מ"ד) אל תאמין בעצמך עד יום מותך, ומכל שכן להנשא לתלמיד חכם שגם בזכות תורתו ישמרנה.

וגם דאם הבן לומד ומתאחר מלישא שפיר דמי, (וכמו שכתב המחבר באהע"ז סי' א' סעי' ג', וברא"ש פ"ק דקידושין סי' מב דמה הקצבה לאיחור זה עיי"ש, ובב"ש ס"ק ה' ובאר היטב ס"ק ו' דאין קצבה לדבר עיי"ש). ובלשון הטור (שם) נראה דגם בבן כ' רשאי להתאחר, עיי"ש.

אם כן כשהבן עדיין אינו בן עשרים ומתאחר בלימודו הוא פטור, ואילו עלה דידה איכא שבת להני שיטות, ולמה תבטל שבת דידה וחשש הרהור דידה משום נישואין דידיה שמותר להתאחר, ואינה מחוייבת להמתין עד גמר לימודו.

וגם יש לומר דביבמות סב, ב כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי וגו', ואם כן כל שכן שהבכור צריך לוותר על כבודו משום ביטול תורה דתלמיד חכם, והתלמיד חכם שרי ליה ליקח הקטנה דשרי לי תיגראי.

ולכן, מכל זה נראה דשפיר דמי להקדים נישואי הבת שנזדמן לפניה שידוך הגון עם בחור תלמיד חכם. ויש להוסיף גם ממה שכתבו התוספות (בקידושין מא,א ד"ה אסור), דעכשיו אנו נוהגים לקדש בנותינו אפילו קטנות, משום שבכל יום ויום הגלות מתגבר עלינו, ואם יש סיפק ביד אדם עכשיו לתת לבתו נדוניא שמא לאחר זמן לא יהיה סיפק בידו עיי"ש. ובצירוף כל הני טעמי שפיר דמי למדחי הך איסור קל, ובפרט דאפשר שהוא רק ממדת דרך ארץ וכנ"ל.

אולם, כל זה להשיא, אבל לשדך אין בזה שום נפקא מינה בסדר הקדימה. ובאגרות סופרים (מכתב כט) מובא מכתב מהחתם סופר שרצה להתנות שלא יעשו הנשואין עד ב' שנים כי קרוב לודאי שבאותו זמן יתקשר בנו ר' שמעון (הוא הגאון ר' שמעון סופר זצ"ל), ויהיה נישואין בתוך משך שנה עיי"ש. ולזה אם המחותן יסכים גם בכהאי גוונא מה טוב, אבל מעיקרא דדינא ליכא למיחש כלל מכל הני צדדים שבררנו.

ולענין אחיות תאומות וכן אחים תאומים, עיין בספר שולחן העזר (ח"א מ"ה ג') שנסתפק בזה אם נוהג בהן דבר זה שלא תינשא זו שנולדה שניה לפני אחותה שנולדה קודם.

 

האם ענין הקדימה הוא הלכה או מנהג

בשו"ת דברי יציב (אה"ע סימן ט') כתב שמקור הדברים הם בתוספות (קידושין נב,א ד"ה והלכתא), שכתבו דאפילו לא פירש יש לנו לומר דקידש הגדולה משום ד"לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" עיי"ש. ועיין בט"ז (יו"ד סי' רח סק"א) במה שהביא מהרא"ש, וכתב דאלים האי סברא לרבינו תם דאין אדם משיא הקטנה לפני הגדולה כיון דקרא כתיב וכו' עיי"ש, ונראה מזה דהוא לימוד גמור.

אולם לפי רוב הפוסקים קדימת הגדול או הגדולה אינו דין גמור, ורק הוי משום דרך ארץ ונימוס. וכן בשו"ת דברי יציב (שם) הביא שיטה כעין זו שאף מצוה קלה דנישואי הבכירה לפני הצעירה, אפשר שאינו אלא ממדת דרך ארץ. וכן כתב בשו"ת אפרקסתא דעניא (חלק ג' אה"ע סימן רסו) דזה אינו אלא בכלל נימוס ודרך ארץ.

כן הובא בשו"ת חלקת יעקב (אה"ע סימן מא) שכתב, דאפילו להאוסרים לא הוי רק מנהג שיש לו סמך מן התורה,  וכן הביא החלקת יעקב (באה"ע סימן עו) דאינו רק אזהרה בעלמא ורק משום מנהג, שיש לו סמך מהתורה.

כן מובא בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' קלו), דאיסור זה אינו אלא בכלל נימוס ודרך ארץ, הגם דבשו"ע (יו"ד סי' רמד) הובא דבר זה, מכל מקום אינו דין גמור. ועיין גם כן בספר תה"י (בעניני שובבי"ם פ"ב דקל"ה ד"ה ומאנה) שכתב, האיש החרד על דבר ה' אל יפן אל הכסף ולא למנהג שהגיהנום שבאנשי עירו, וישתדל לישא אשה קודם שיבא לידי חטא. ובספר צל הכסף (מהגאון בעל אומר לציון פי' יח) כתב בפשיטות מסברא דנפשיה דאין בזה אפילו מדת חסידים מדרצה יעקב לישא הצעירה.

 

סיכום הענין

יש שפסקו שבת צעירה אל תנשא קודם אחותה הבכירה, וזה נלמד משלושה מקומות: א. שלבן אמר "לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה", ב. מבנות צלפחד, שנאמר שם "ותהיינה מחלה תרצה וחגלה ומלכה ונעה בנות צלפחד לבני דדיהן לנשים", ג. משיטת רבינו תם בקידושין, שבאומר בתך מקודשת לי סתם, והיה לו ב' בנות, דרבינו תם סבר דיש לנו לומר דהגדולה קידש משום ד"לא יעשה כן במקומנו".

אולם, יש שהביאו ראיה להפך מהמשנה בקידושין סד,ב דהמקדש את בתו סתם אין הבוגרות בכלל, ובשו"ת אגרות משה כתב דמדברי הגמ' מפורש דמקדש את בתו קטנה ממש קודם שמשיא בתו הבוגרת, ואם היה איזה איסור או אף קצת עולה היה לו לקדש את בתו הגדולה קודם.

בטור (יורה דעה סימן רמד) כתב, היו ביחד חכם שמופלג בחכמה והוא, בחור וזקן שמופלג בזקנה והוא חכם קצת אבל לא כבחור, בישיבה של דין או של תורה הולכין אחר החכמה להושיב החכם ובחור בראש ולדבר תחילה. ובמסיבה של משתה או של נישואין הולכים אחר הזקנה להושיבו בראש.

בש"ך (שם ס"ק יג) הביא את דברי הב"ח דנראה דהאי "של נשואים" בדברי הטור הכי פירושו, אם אחים או אחיות יעשו להם נשואים, אף על גב שאחד גדול מחבירו בחכמה לא יקדימו לעשות נשואים לקטן בשנים מפני שהוא גדול בחכמה, אלא יקדימו לעשות נשואים לגדול בשנים. ולפי פירוש הב"ח וכן הש"ך מבואר, דבין בזכרים ובין בנקבות, מקדימין את הגדול או את הגדולה בשנים בנשואין.

אולם בשו"ת אגרות משה (אהע"ז חלק ב' סימן א') ביאר במה שישנם שהביאו מהש"ך לאסור הוא טעות גמור, שהש"ך בשם הב"ח איירו בשעומדין שני האחים לעשות נישואין שכבר נשתדכו שניהם, והנידון הוא רק לענין כבוד איזה נישואין יעשו תחילה, שמחדשין שיעשו נישואי הגדול תחילה אף שהקטן גדול בחכמה. אבל באם הגדול אין לו עדיין אשה לישאנה, אף שהגדול הוא גם תלמיד חכם גדול ממנו אינו צריך לחכות עד שישיג הגדול אשה, דאף איש פשוט אין לו לבטל מצותו בשביל תלמיד חכם.

אכן יש שיטות שפסקו שאחים ינשאו לפי סדר גדלותם, ואח צעיר לא ישא אשה קודם אחיו הגדול ממנו בשנים, וכן אחות צעירה לא תנשא קודם אחיה הגדול ממנה בשנים, ובנישואי אח צעיר קודם אחותו הבכירה יש מתירים ויש שמחמירים.

ועצם ענין זה לפי רוב הפוסקים אינו מן הדין אלא מתוך דרך ארץ ונימוס בפני אח ואחות בכירים, ואכן הקילו בזה באופנים שונים, וביניהם: כשאינם דרים במדינה אחת (שולחן העזר חלק א' מ"ז א'), כשהבכיר מסכים לזה, כשהבכיר אינו הולך בדרך התורה, כשהצעיר כבר הגיע לפרקו, כשהצעיר כבר עבר והשתדך, בשעת הדחק, כשהוצאות הנישואין הם על חשבון הבנים ואין אביהם משתתף בהוצאות הכספיות, ומכל מקום כל זה צריך שיהא על פי הוראת תלמידי חכמים ובעלי הוראה (ספר הנישואין כהלכתם פרק א' הלכה נד).

© כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים ולאתר שטייגן
עצם הגלישה והשימוש באתר הינו הודאה על הסכמה לתנאי השימוש.התכנים באתר נשלחים ע"י גולשים. אנו עושים את מירב המאמצים לבדוק זכויות יוצרים לתוכן. אם בכל זאת ישנו תוכן השייך לך או שאתה בעל הזכויות או כל תוכן פוגע אנא פנה אלינו דרך "צור קשר"
או בפקס 08-63608080  ונסירו מיידית. תודה על שיתוף הפעולה.
שירותים נבחרים:המרכז למיכון משרדי אחסון אתרים יהודי מתקדם ציוד משרדי לעסקים

בניית אתרים בניית אתרים