שטייגן פורטל עולם התורה
מבזקים
> ציור לפרשת השבוע להורדה!
מאת הצייר ר' יוני גרשטיין הי"ו
עכשיו באתר שטייגן
581 אורחים
נשים צדקניות

קונטרס 'מספד גדול' על הרבנית קניבסקי ע"ה בהוצאת אגודת 'לאורם'

סיפורים ראשונים ועובדות מופלאות על הרבנית קניבסקי ע"ה מתוך הקובץ "מספד גדול" שיצא לאור בימים אלו על ידי אגודת "לאורם", ומחולק חינם ברבבת עותקים בכל הריכוזים החרדיים ברחבי הארץ ...
28/12/2011

לעיון והורדה לחץ כאן


סיפורים ראשונים ועובדות מופלאות על הרבנית קניבסקי ע"ה מתוך הקובץ "מספד גדול" שיצא לאור בימים אלו על ידי אגודת "לאורם", ומחולק חינם ברבבת עותקים בכל הריכוזים החרדיים ברחבי הארץ * מה הורה מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א להתחזק לעילוי נשמת הרבנית * מה סיפר מרן הגר"ש וואזנר שליט"א על השיעור שמסר בירושלמי לפני שבעים שנה * ובאיזה זכות אמר מרן הגר"ג אדלשטיין שליט"א שממנו זכתה הרבנית לזיכוי הרבים הגדול * כל זה ועוד סיפורים רבים מופלאים שנשמעו על ידי בני המשפחה, גיסיה הגר"י זילברשטיין והגר"ע אויערבאך שליט"א, גדולי תורה, ראשי ישיבות ורבנים שהכירוה מקרוב *

הקובץ שיצא לאור על ידי אגודת "לאורם" בברכתו ובהכוונתו של שר התורה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, מכיל את ההספדים המרכזיים שנאמרו על הרבנית ע"ה, בהם נשאו דברים גדולי הדור וראשי הישיבות שליט"א ובראשם מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א, מרן פוסק הדור הגר"ש הלוי וואזנר שליט"א, מרן ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין שליט"א, וכן הרבנים הגאונים הגדולים רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, רבי עזריאל אויערבאך שליט"א, רבי צבי רוטברג שליט"א, רבי שמואל יעקב בורנשטיין שליט"א, רבי חיים קלופט שליט"א, רבי מאיר קסלר שליט"א, רבי ישראל זיכרמן שליט"א, רבי שלמה קניבסקי שליט"א, רבי יצחק קולדצקי שליט"א, רבי יהושע צביון שליט"א ורבי זליג ברוורמן שליט"א.

 

להלן לקט נבחר של סיפורים ועובדות נפלאות מתוך הקובץ.

סיפר גיסה הגאון רבי יצחק זילברשטיין "תלמיד חכם אחד שאל פעם את הרבנית ע"ה: 'איך זכית לבעל כזה שר התורה'? והשיבה הרבנית כי אינה יודעת, ולאחר שהפציר בה אמרה 'אולי בגלל כיבוד אב שלי'. מהו הכיבוד אב לא סיפרה, אבל אחותה, רעייתי ע"ה סיפרה, כיצד בימי המצור על ירושלים, כשמחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, הירדנים ירו מכל עבר, אנשים נפלו, והיו צריכים ללכת להביא מצרכי מזון מנקודות חלוקת האוכל, והרבנית בת שבע אסתר אמרה לאביה שיחיה [שכבר נהרגה לו בת באותם ימים] 'אני הולכת, אתה תשב ותלמד', והלכה במסירות נפש, ועשתה לו קורת רוח שלא פסק פומיהמגירסא, אולי זהו כיבוד האב שהתכוונה הרבנית ע"ה.

זכורני שליוויתי את מורי חמי שליט"א בעת שהלך לבקר את בתו הרבנית בת שבע אסתר ע"ה שילדה בבית החולים ביקור חולים, וכשהגענו לחדר אמרה הרבנית לאביה שליט"א: 'אבא, בשבילי אתה מבטל תורה'? והשיב ואמר לה 'את שווה ביטול תורה', כידוע כל מילה של מו"ח שליט"א מדוקדקת ומחושבת, זהו העדי והתכשיט שהקב"ה קישט בו את השמים ואת הארץ.

פעם ביקשה ממני לפעול באיזה עניין של שלום בית. 'צריך לדאוג להם לדירה מהמדינה' אמרה הרבנית. שאלתי אותה 'מה אני יכול לעשות, וכי יש לי שיג ושיח עם הממשלה'? אמרה לי 'תלך ותראה סייעתא דשמיא'. ואכן בחסדי שמים קיבלנו דירה מעל לגדר הטבע, זה הפירוש אדם קומתו מן הארץ ועד השמים".

סח בנה הגאון רבי אברהם ישעיה קניבסקי שליט"א: באחד הימים הגיע לביתה אברך בן תורה עם אימו המבוגרת שרצתה להתייעץ עם הרבנית ע"ה, ומכיוון שהיו במקום נשים רבות התארך הזמן, ושמעה הרבנית כי אותו אברך אומר לאימו: 'כבר נעשה מאוחר, נלך עכשיו ונשוב בפעם אחרת', מיד אמרה לו הרבנית ע"ה למה תלכו? כבר אתפנה אליכם, ואמר לה האברך שהוא צריך ללכת לכולל ללמוד, ומכיוון שהוא צריך להחזיר את אימו לביתה אינו יכול לחכות יותר, לשמע הדברים ענתה הרבנית ואמרה לו: 'אתה יכול ללכת לכולל ואני כבר אדאג להחזיר את אימך לביתה', ואכן כך היה, שהיא שאלה את האברך לכתובת בית אימו, ומיד דאגה שיהיה מי שיחזיר אותה לביתה, כך סייעה לאותו אברך שלא יבטל מלימוד התורה, וגם לאותה אישה מבוגרת שלא תצטרך לטרוח בשנית.

אחד ממקורבי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א סיפר את הסיפור הבא: במשך שנים הייתה הרבנית דואגת לשלוח את בנותיה ללון בביתה של האלמנה לדרמן, רעייתו של ר' יחיאל לדרמן זצ"ל (מקים בית הכנסת "לדרמן") כדי שלא תישן לה לבדה. כשגברת לדרמן נפלה ושברה את אגן הירכיים ונזקקה לטיפול רפואי צמוד, היה פשוט וברור שהיא חוזרת להתגורר בביתה של הרבנית קניבסקי, שם טיפלה בה הרעבעצן במסירות נפלאה.

באחד הימים הגיע לביתם הסטייפלר הקדוש, וכשראה את המסירות של כלתו הציע לה שיברך אותה באריכות ימים מופלגת, או בכך שברכותיה יתקיימו ויעשו רושם גדול בשמים. הרבנית בחרה ללא היסוס בכך שחמיה יברכנה שברכותיה יתקיימו, וכך היה.

"שש שנים לא היו לנו ילדים. נכנסתי לרבנית, היא עמדה במטבח והכינה את ארוחת הצהרים לבעלה הגדול"- מספר לנו הרב א. בהתרגשות- "היא שמעה את סיפורי, שלפה מספר כדורים מארון המטבח ואמרה בפשטות: "זה ויטמינים כאלה, שהרב לוקח לעצמו לבריאותו. תיקח כמה כדורים כאלה, תן אותם לאשתך ויהיו לכם מיד ילדים"... לקחנו את 6 כדורי ה"ויטמינים" האלה, שעד היום אין לי שמץ מושג מה הם היו, וכעבור עשרה חודשים נולד לנו בננו במזל טוב..."

"הייתה לי דלקת קשה שסבלתי ממנה במשך שנים רבות, והרופאים לא הצליחו לפתור את הבעיה. נכנסתי לרבנית, היא הושיבה אותי על הכיסא של הסטייפלר, נתנה לי 'ויטמין' כלשהו, והדלקת נעלמה כלא הייתה", מספרת גברת ג. וכמובן, אלפי  נשים שעברו 'מופתים' רבים בנושאי לידות, רפואות וישועות.כאשר כמעט לכל אישה שנייה יש סיפור משלה על הרבנית. חבל על דאבדין ולא משתכחין!

סיפר הגאון רבי חיים קלופט שליט"א, ראש ישיבת קהילות יעקב: כאשר הרבנית הייתה שומעת על מישהו שיש לו איזו בעיה בהכנת הבישולים וצורכי הבית מיד הייתה טוחנת ומכינה ומבשלת, ושולחת כל מיני דברים. הגר"ח קלופט מעיד על המעשה הבא שלוש עשרה שנה הייתה הרבנית שולחת כל בוקר כל מיני מיצים לאנשים מסוימים, עם הכוחות הדלים שלה, עם כל העיסוקים הנוראים שלה. עוד סיפר כי הייתה אשה שהייתה באה מבית שמש כל פעם, ופעם אחת היא באה אליה בערב פסח אחרי בדיקת חמץ עם כל השמאטעס שלה, ושמה הכל בהול הקטן שלה בדירה הקטנה והצפופה [לפני שהרחיבו אותה], שני חדרים פצפונים, שם הם גידלו את כל הילדים. והיא באה עם כל הדברים שאספה ברחובות, והבנות רצו לשים את זה בחוץ, אבל היא לא הסכימה, איך אפשר לזרוק מהבית שלנו דברים? נסתדר עם זה. והכל בכזו אנושיות, בכזו שמחת חיים, בכזה פשטות, כאילו זה מובן מאליו. זוג צעיר בא מאמריקה, מי יבשל להם דגים. אז עד סוף החיים היא בישלה להם דגים.

עוד סיפר הנר"ח קלופט שליט"א כמה שמצד אחד הרבנית הייתה בוכה עם כולם, כך מצד שני הייתה שמחה עם כולם, בכוחותיה הדלים רצה לכל מיני שמחות של כל מיני נשים לא מוכרות ולא ידועות. והייתה במסירות נפש עצומה מבשלת ואופה כל הזמן, מי שהציץ למטבח הקטן היה רואה איזה סירים של דגים וטשולנט. בשבת האחרונה אמרה לגבאי של בית הכנסת, 'הטשולנט הולך להישרף, מה יהיה עם כל האורחים שלי'. היו שואלים אותה מה את צריכה לעשות בשביל כולם? והיא עונה למה לא כולם נהנים. ראיתי אותה פעם שופתת את הקוגל לכבוד שבת, באיזו שמחה, באיזה התרגשות אמרה 'לכבוד שבת קודש', לכבוד האורחים, שכולם יהיו מרוצים. כי זה היה תמצית חייה, שכולם יהיו מרוצים. היו נכנסים אליה היו מקבלים כזו שמחה, כזה רוגע נפשי בכל עניין ונושא.

סיפר הגאון רבי חיים קלופט שליט"א: באחד מימי השבעה הייתי אצל מרן הגר"ח שליט"א, וראינו את הספר תורה השרוי בצער, לא ידענו אם לדבר או לשתוק. והיה תור ארוך שבאו ללבן של ישראל, פתאום הגיע ילד קטן שנראה שצריך קצת טיפול, ומגיע לרב ומושך לו ביד ואומר לו 'שהרב ייתן לי ברכה', והרב נתן לו ברכה, אבל הילד לא הרפה והמשיך לנדנד, לא ידענו מה לעשות. אז הגבאים שם היו צריכים לקחת את ידו ולהעביר אותו הלאה. אמרתי לרב שליט"א 'היא הייתה לה סבלנות', היא לא הייתה מגרשת ילד. אז הרב נענע לי בראש ופרץ בבכי, באמת לא היה גבול לסבלנות שלה.

סיפר אחד מבני המשפחה: לפני כארבעים שנה אירעה תאונת דרכים לאחד מבניה בדרכו לת"ת ונפצע בצורה קשה, אימו הרבנית ע"ה לא משה ממיטתו בבית החולים במשך כל חודשי האשפוז, תוך כדי שהיא מעתירה בתפילות לרפואתו, ובאותו הזמן קיבלה על עצמה לאפות חלות לכבוד שבת, ולקיים מצות הפרשת חלה לזכות בנה ולרפואתו, ואכן לאחר שהחלים וחזרה לביתה, אפתה חלות ביום שישי לכבוד שבת והפרישה חלה.

ובאותו היום שישי זמן קצר לפני כניסת השבת, נתקבלה הודעה ממאפיית ויז'ניץ כי נמצאו תולעים בקמח של החלות וכל החלות אסורות באכילה, וכמעט שלא היו חלות בנמצא באותה שבת חוץ מהבית ברחוב רשב"ם, והרבנית ע"ה שלחה מהחלות שאפתה לחמיה מרן הקהילות יעקב זצ"ל ולשכניה, וראתה בזה סימן מן השמים כי עליה לאפות חלות ולהפריש חלה בכל שבוע, ואכן כל ימיה מאז לא הפסידה שבת אחת מלהפריש חלה אפילו בערב שבת הסמוך לפסח!

סיפר הגאון רבי מאיר קסלר שליט"א, רבה של מודיעין עילית: היה יהודי שהתחתן עם אישה יתומה מאם, והכלה הייתה גרה לפני הנישואין ברחוב רשב"ם, והרבנית ע"ה רצתה לעודד את הכלה היתומה ואמרה לה כי במשך כל החודש הראשון היא תכין להם דגים, בדרך כלל אחרי החתונה הולכים לאימא לקחת ממנה אוכל, וכאן הרבנית ע"ה הייתה לה לאם והכינה לה את הדגים בכל החודש הראשון, והמשיכה כך עד החודש האחרון לחייה, במשך שמונה עשרה שנה, הייתה מכינה לה את הדגים, וכך היו עוד עשרות ומאות שעמדו על הראש שלה, כל מעשה היה אצלה בשלמות עד הסוף, וזה נותן את כוח התפילה לאדם.

סיפר הגאון רבי ישראל זיכרמן שליט"א, רבה של אחוזת ברכפלד: בכל יום ויום, הייתה מפרטת ומתחננת במשך שעה ארוכה בעבור כל אלו שביקשו את ברכותיה, ושטחו בפניה את מצוקותיהם וצרותיהם. ולא הייתה זו תפילה בעלמא - על כל עשרות ומאות בקשות שפנו אליה הייתה מתפללת מתוך עומק לבה הכואב והרחום. עשרות ומאות בקשות - והכל בעל-פה! לא מתוך פתקים! היא זכרה את השמות והמשאלות של כולם. וכאשר תמהו בפניה, הכיצד היא זוכרת את כל השמות והבקשות, השיבה בפשטותה האופיינית: "אמא לא צריכה פתקים, הכל כתוב וחקוק על לבה!" כאשר כואבים באמת את כאבו של הזולת, אי אפשר לשכוח!

עוד סיפר הגר"י זיכרמן שליט"א כי כששאלו את רבינו מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א מה אפשר ללמוד ולקחת מהמידות המופלאות של הרבנית ע"ה - השיב: ללמוד מן הסבלנות שלה ולאמץ זאת כמידה יקרה וחשובה, כמה חשוב לנהוג בסבלנות בבית עם בני הבית והילדים עם השכנים וכל הסביבה!

סיפר הגאון רבי מנחם מנדל מנדלסון זצ"ל, רבה של קוממיות, בניחום האבלים: בשנת השמיטה הראשונה לאחר פטירת מרן החזון איש זצ"ל, נוצר צורך להקים "אוצר בית דין", ופנה אחד מתלמידי החכמים בעיר בני ברק שהיה ברשותו פרדס תפוזים לבית הדין בבני ברק, בבקשה שבית הדין יחלק את פירות השביעית כדין.

לצורך כך היה נצרך אישור מיוחד ממשרד החקלאות, אך משלחת שפנתה בעניין לשר החקלאות נענתה בשלילה, ורק לאחר שידולים רבים הסכים להביא את הבקשה בפני ועדה מיוחדת. כשהתקיים הדיון בוועדה, נשא השר דברים בפני חברי הוועדה ואמר: 'דעו לכם כי מדובר פה באדם שמחזיק פרדס שש שנים רק בכדי להפקירו בשמיטה...' ואכן התקבל האישור המיוחל, והוועדה התירה לחלק את הפירות דרך "אוצר בית דין". אולם אז התעורר הצורך למצוא מקום לנהל את כל החלוקה.

וכששמעה על זה הרבנית ע"ה מיד אמרה 'אני מביתי אחלק את הכל', וכך היה שמביתה הקטן המטופל בילדים קטנים הוקם האוצר בית דין הראשון בארץ, ולאחר מכן הוקמה תחנת חלוקה בירושלים בבית סבה הגאון רבי אריה לוין זצ"ל, ושליח הבית דין היה מעביר דרישות שלום מבית הסב לבית הנכדה... וכשביקשו לתת לה תשלום עבור העבודה המרובה, סירבה בתוקף ולא נטלה מאומה באומרה כי אינה מוכנה לקחת תשלום עבור מצוה.

סיפר בנה הגאון רבי שלמה קניבסקי שליט"א, ראש ישיבת קרית מלך: כשבני המשפחה רצו לקנות פעם מתנה לאימא, חשבו לקנות לה מיקסר שעד אז היא הייתה טוחנת הכל בידיים, שזו הייתה עבודה קשה ומאומצת, וכשהבאנו לה את המתנה זרקה את המיקסר מיד מהבית, ואמרה ברוך השם יש כוח בידיים ואם יהיה מיקסר ה' ייתן פחות כוח בידיים, ולא היה שייך לשכנעה להניח לנו להכניס את המיקסר הביתה, עד שאמרו לה שיש משקה מסוים שיכול להקל על חולים רבים שניתן להכינו רק בעזרת המיקסר, ועבור חסד הייתה מוכנה להקריב מעצמה ולקבל את המיקסר.

וידוע עוד שבביתנו שנים רבות לא היה מזגן, ואבא שליט"א היה לומד ונוטף זיעה, ובשום פנים ואופן לא הסכימו שיכניסו מזגן, וגם כאשר הצלחנו להכניס מזגן בחדר הלימוד, לא נתנה בשום אופן שיכניסו עוד מזגן לחדרים אחרים, ואמרה בבית זה אסור להכניס מותרות, ורק בשנים האחרונות כשכבר לא הייתה ברירה נתנה שיכניסו מזגן. וגם כשאירע שהיו צריכים לבצע קצת שיפוצים, והעסקנים חפצו כבר לשפץ את כל הבית, להרחיבו ולהחליף מזרונים ושאר דברים, והיא עם כל מה שהייתה אשה רכה ונכנעת לאחרים, אך כאשר היה זה בנוגע למותרות עמדה כחומה בצורה ונלחמה עם כולם שלא יעשו מאומה יותר ממה שהיה הכרחי, ואמרה קירות אלו שספגו כל כך הרבה תורה איך אפשר לשוברם. ומספרים שפעם מצאוה בוכה בדמעות שליש, וכששאלוה מה אירע, סיפרה שהחליפו את ידיות המטבח לחדשות בלא ידיעתה, ובכתה על זה בדמעות שליש.

סיפר חתנה הגאון רבי יצחק קולדצקי שליט"א הרבנית פעשא מרים ע"ה אשתו של הקהילות יעקב זצ"ל הייתה אומרת, לפי הלכות הצניעות צריכים ללבוש שרוולים שמכסה את המרפק בכל המצבים, גם כשמסובבים את היד הלוך ושוב, שהמרפק יכוסה בכל הקיפולים, עוד הוסיפה כי אם רוצים לזכות לבנים גדולי ישראל לא מספיק לכסות את המרפק, צריכים להוסיף עוד חתיכת בד שתגיע עד כף היד, מאיפה היא ידעה את זה? אני לא יודע, סוד השם ליראיו, היא שימשה את הסטייפלר יותר מחמישים שנה, והיא הרגישה והריחה בקדושה שבבית שלה שאם רוצים לזכות לבנים גדולי ישראל מוסיפים עוד חתיכת שרוול עד כף היד. וחמותי הרבנית ע"ה שמעה את זה מהסבתא וקיימה את זה במלוא מובן המילה, מורי ורבותי! אני רק נזכר מהסיפור הזה וכל העצמות שלי רועדות! ביום שישי כשהיא הייתה עושה את הדגים והמאכלים לכבוד שבת, היו צריכים להכניס את הידיים לתוך הדגים והמרק, אבל אי אפשר שהשרוולים יגיעו עד כף היד מבלי להתרטב, אז כמובן במטבח הקטן שלה [שילמדו בנות ישראל מהרבנית ע"ה שהיה לה במשך עשרות שנים מטבח כזה קטן שבקושי נכנסים שתי אנשים] שם היא הייתה מבשלת את כל האוכל, והיא הרימה את השרוולים שלוש או ארבע סנטימטר, כדי שתוכל להכניס את הידיים הקדושות שלה, איי! ידיה גלילי זהב! להכניס את זה לעשות דגים לכבוד שבת קודש.

ובאמצע העבודות היה בא הגאון רבי יצחק זילברשטיין, שהוא מגיע בכל יום שישי לשאול את מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שאלות בהלכה, הרבנית לא ויתרה אף פעם שהיא בעצמה תגיש את הכוס קפה ועוגה, הכנסת אורחים! במשך שנים על שנים הייתה מפסיקה באמצע העבודה, ומעולם לא שכחה להוריד את השרוול בחזרה עד כף היד להגיש כוס קפה ועוגה, אולי לשכוח מרוב הטרדה של השבת? לא, אין מצב! אצל אמא ע"ה הצניעות היה כמו טייס, היא לא הסיחה דעת אפילו רגע אחד, עכשיו היא נכנסת להגיש כוס קפה ועוגה, מיד מורידה את השרוול, למרות שהיא יודעת שעוד רגע צריכה בחזרה להעלות.

עוד סיפר חתנה הגר"י קולדצקי שליט"א כי כשהרבנית של הסטייפלר נפטרה בתשל"ג, לפני כמעט ארבעים שנה, היו עדיין ילדים קטנים בבית, והרבנית רצתה לעשות משהו לעילוי נשמתה, היא לא יכולה לענות לקדיש בגלל שהיא אשה מטופלת בילדים ותינוקות, אז היא השתדלה והצליחה לסדר שישמרו לה על התינוקות כדי שתוכל לרדת למעריב ולענות אמן יהא שמיה רבה על הקדיש של הגר"ח קניבסקי לעילוי נשמת אמו הרבנית של הסטייפלר, כמו"כ הוסיף כי תמיד, כשהייתה שומעת אמן יהא שמיה רבה, מיד הייתה מפסיקה באמצע העבודות או באמצע האוכל ועונה אמן יהא שמיה רבה, איזה יראת שמים!

סיפר הרה"ג ר' שמואל ברוך גנוט שליט"א: "השאלה הראשונה שבעלי שאל אותי בפגישתנו לפני האירוסין הייתה: "באיזו מסכת אוחז כעת אבא שלך..." סיפרה לימים הרבנית קניבסקי, והשידוך קם ועמד לו לתפארה, כי במשפחת אלישיב, כך חינכו את בת שבע הצעירה כל חייה, תורה וההתמדה היא מעל הכל, מעל הכל."ויתרתי הרבה בחיי כדי שהרב יישב וילמד תורה כל הזמן!", צוחקת הרבנית, כשהיא מתראיינת לביטאון "ואת עלית" של תיכון "בית מרגלית" באלעד...

והנה, משהו לא מסתדר בחייהם של בני הזוג הטריים לבית קניבסקי. רבי חיים, המתמיד הנודע, יודע שצריך לדבר עם רעייתו, אך הוא כה רחוק מדיבורים רגילים ואין לו, פשוט, מה לדבר בענייני חולין עם אשתו. רבי חיים שליט"א נכנס להתייעץ עם אביו הגדול, מרן הסטייפלר זי"ע, שהיה מלבד גדולתו וקדושתו הנוראה גם אדם מאוד מעשי ופרקטי. "אשתך היא הרי מנהלת חשבונות", יעץ לו הסטייפלר- "אז תדבר איתה על סוגיית "תגרי לוד". זאת סוגיה קשה ומאוד מסובכת מבחינת החשבונות המתמטיים שלה והיא יכולה מאוד לעזור לך בבירור הסוגיה..."

וכך היה. רבי חיים למד את הסוגיה החשבונאית הסבוכה, והרבניתהסבירה לו בנחת רוח את כל החשבונות הדרושים. כך ישבו הרב והרבנית בערבי ה"שנה ראשונה" לנישואיהם. רבי חיים שטח ספיקות בהבנת עניינים תלמודיים שבחשבון, והרבנית הסבירה לו בפרוטרוט את החישובים המתמטיים הקשים...

חתנה הגר"י צביון שליט"א סיפר: הרבנית הצדקת ע"ה הרי באה לגור מירושלים לבני ברק. היום זה נשמע מוזר, בחצי שעה אפשר לנסוע לירושלים, יש טלפון ופלאפון וזה לא נראה מרחק כלל. אבל בתקופה ההיא נסיעה לבני  ברק הייתה לכל הפחות כארבע שעות ואין טלפון, ואין משפחה ואי אפשר ללכת לשמחות. הקשר היחיד היה מכתבים, שהיה לוקח כמה ימים לכל צד, וכמובן היה לה קשה מאד המעבר.

וסיפרה שמרוב געגועים הייתה בוכה בלילות כדי שאף אחד לא ידע. והאשת חיל ממשיכה כרגיל לתמוך בבעלה בכל מה שצריך ואף אחד לא יודע שמצטערות בלילות, ואיך זה נודע? שאחר הרבה שנים, כל אשה שהייתה באה לגור בני ברק מעיר אחרת והיה לה קשה, הייתה מנחמת אותה "אל תדאגי, גם לי היה קשה אז, זה היה רחוק, אבל התגברתי בתפקידי להיות אשת חיל כשרה עושה רצון בעלה, וכך החזקתי מעמד, ובסוף התרגלתי ושמחתי. תחזיקי גם את מעמד, ואחר כך תשמחי". פעם סיפרה שהגיעה אליה אשה עשירה בערב פסח, ושאלה אותה: "כמה זמן לא היית אצל ההורים שלך"? וענתה לה: "כשלוש שנים". נתנה לה העשירה כסף לטקסי, לנסוע עם כל המשפחה לשביעי של פסח לירושלים וגם כסף לחזור, והרבנית הכירה לה טובה על זה כל החיים!

חתנה הגר"ז ברוורמן שליט"א ממחיש את הפשטות וההסתפקות במועט שהיה בביתה של הרבנית ע"ה כשהוא אומר ושם אשה גדולה בבית הזה, מה היא רוצה, מה היא צריכה מכל העולם הזה הגדול? מיטה, כסא, שלחן ומנורה, בשביל איש האלוקים ותו לא מידי. זה הבית היחיד בעולם שאין בו שום דבר נוי, לא עציץ, לא אגרטל, לא פרחים, לא מפה יפה, לא תמונה, לא כלי כסף, לא ויטרינה, לא מערכת צלחות [רק כמה צלחות פלסטיק לא תואמים], לא מערכת סכו"ם, לא מערכת כוסות.הבית האחרון על כדור הארץ שאין בו טלפון. אפס מוחלט.

מה כן היו דברי הנוי אצלך? מספרים על הבית של רבי חיים בריסקער שהיה שם לוח מודעות מרוב שזה היה רשות הרבים, אצלך היו קופות צדקה מולחמות ובנויות לתוך הקיר, אלו דברי הנוי שהיו אצלך בבית. ובשנים קודמות השמאטעס של האשה מבית שמש, והדגים המסריחים שלה שהיו עומדים חודשים. מפסח לפסח.

מה היה לה בסלון שקראת לו חדר הספרים? ספרים מהמסד עד הטפחות, מיטת ברזל עם מזרון קש, שולחן שבור עם כיסאות מטבח במקרה הטוב. וכן היה לך עוד ריהוט הכרחי שם, שאני מתאר לעצמי שכל אשה הייתה מתברכת בזה, שתי סולמות עמדו בסלון, גדול יותר וקטן יותר, מעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים, בו הרב מטפס לעיין בספרים, ועליהם הרבנית מטפסת ומוצאת מנוחה נכונה על כנפי השכינה.

מבוקר ועד מאוחר בלילה עמדה הרבנית ודיברה על ליבם של מוסדות ארגונים, עשירים, לדאוג לכל עם ישראל שיהיה לו את הספה הכי יפה. הרבנית בישלה 15 קילו דגים לשבת לכל צר ומצוק, זה היה השמחה האמיתית שלה, אבל לא פרגנה לעצמה לאכול רק את השיריים רק על גבול המקולקל.

בני המשפחה מעידים כי בתקופת הרישום לסמינרים ולישיבות כמעט לא הייתה ישנה כלל. כל הלילה הייתה ערה ומטפלת בבקשות של בנות, שבאו אליה בבכיות לסדר אותן במוסדות, ושל בחורים מתוסכלים, שלא התקבלו לישיבות. הרבה הורים פנו אליה בצר להם והיא התבטאה, כהגדרתה, ש"היא חולה מזה לגמרי". עסקה במאות מקרים כל תקופת רישום, כל היום, להשתדל עבור המבקשים.

בהקשר לכך סיפר בעלה מרן שליט"א, מעשה באברך, אבא לנער יתום מאימו, שפנה אל הרבנית ע"ה בבקשה שתפעל למען בנו כדי שיתקבל בישיבה מסוימת. האב נתקל בסירוב מוחלט מצד הנהלת הישיבה, ובצר לו פנה אל "מוקד החירום" של הציבור החרדי - בבית שברחוב רשב"ם בבני ברק. הוא התחנן בפני הרבנית ע"ה להשתדל למענו אצל הנהלת הישיבה למען נפש בנו. הרבנית ע"ה התקשרה אל הנהלת הישיבה ואף שיגרה מכתב בקשה לאחד מראשיה, בו הפצירה לקבל את התלמיד היתום.

והנה לילה אחד בשעה מאוחרת מגיע אבי התלמיד למעונו של מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, ומבשר לו בשמחה כי הנהלת הישיבה החליטה לקבל את בנו, וכי הוא בא למסור "יישר כוח" להרבנית ע"ה, שפעלה כה רבות בעניין.

בשמעו את הבשורה המשמחת קם מרן שליט"א ממקומו ופנה לעבר חדרה של הרבנית ע"ה. הרבנית סיימה כבר את יומה העמוס בדרכה למנוחת הלילה החורפי. בעלה קורא לה בשמה מספר פעמים, וכשהיא מנומנמת מקבלת ממנו את הבשורה הטובה על קבלת התלמיד לישיבה. לאחר מכן נשאל מרן שליט"א מדוע הוצרך לספר לה זאת מיד באותה לילה כאשר כבר עלתה על משכבה, השיב "היא כבר לא ישנה על התלמיד הזה כמה לילות!"

סיפר הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א: לפני כשנתיים רשמתי לעצמי בפנקסי את הסיפור המופלא הבא, אותו שמעתי באוזני מאחד מבני משפחתו הקרובה של מורי ורבי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, וכך היה המעשה: באחד הימים הוכנס בשעה טובה אחד מנכדיו של מרן הגר"ח שליט"א בבריתו של אברהם אבינו. הסנדק היה הסבא-רבא, מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א. הגר"ח שליט"א אינו נוסע בשנים האחרונות לבריתות מחוץ לעיר ולפיכך פשוט היה שהסבא לא ישתתף בברית, ובני המשפחה ביקשו שלפחות הסבתא, הרבנית קניבסקי ע"ה, תכבד את האירוע השמח בהשתתפותה. הרבנית אמרה שכמובן שעליה להתייעץ עם סבא האם לנסוע לברית ואחד מנכדיה נכנס איתה לחדרו של הרב, מרן הגר"ח שליט"א.

הרבנית מספרת לבעלה הדגול על הברית ועל כך שהיא רוצה לנסוע להשתתף בשמחה ומרן שליט"א, למרבה תמיהתו של הנכד, מציע לעזרתו שלא לנסוע. הרבנית מפצירה והרב מנסה לשכנעה במאור פניו שלא, שאולי לא כדאי שתיסע. "אחזור עד עשר, בעזרת השם", הציעה הרבנית לשר התורה שליט"א ור' חיים מאיר פנים: "נו טוב, תחזרי עד עשר, תיסעי לחיים ולשלום"... הרבנית ונכדה יצאו מהחדר והנכד, עדיין בהלם מהדו שיח שבין סבא לסבתא, לא התאפק ושאל: "סבתא, את אשה מבוגרת, מדוע את צריכה להתייעץ עם סבא לנסוע לברית של הנכד שלך? ומה פתאום סבא מעדיף שלא תיסעי?" וסבתא, הרבנית קניבסקי ע"ה, השיבה לו בפשטות: "סבא אומר שכשאני נמצאת בבית, הוא לומד הרבה יותר טוב"...

 

 

פירורים משולחן גבוה מדברי גדולי הדור שליט"א בעצרות המספד המרכזיות

 

מרן פוסק הדור הגר"ש וואזנר שליט"א: "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון"

"אהבת צדק", לצדק את הבריות, קירבה אלפי נשים תחת כנפי השכינה כידוע, והביאתם להקמת בתים יהודיים ולהעמדת דורות על פי התורה והקדושה, ומאידך גיסא "עוז", שלא ויתרה ומסרה נפשה למען תורתו של בעלה הגדול, זהו שבחה של האשה הגדולה, "עוז והדר לבושה", משום שלא היה לה בעולמה מאומה אלא "ותשחק ליום אחרון", כדרכם של בני ישראל יראים ושלמים שכל מטרת חייהם היא היאך יעמדו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה בעת נתינת דין וחשבון ביומם האחרון, לימות המשיח ולחיי העולם הבא.

האשה הגדולה זכתה למידה הנעלה של חסד וצדקה, והשקיעה כוחות עצומים לחזק את עמוד החסד הידוע של בני ברק, ומאידך גיסא את המידה הנעלה של יראת השם טהורה שזכתה לרשת מאבותיה וזקניה הגדולים, כקדוש השם בעל ה"לשם שבו ואחלמה". מוכרח אנוכי לציין שכאשר זכיתי ללמד שיעורים בירושלמי לפני כשבעים שנה, זכיתי שישתתפו בהם תלמידי החפץ חיים, רבי שלמה בלוך זצ"ל ורבי יהושע ווארשעבער זצ"ל שהיה מלמדו של החפץ חיים, ושמעתי מפי אחד מהם שכאשר נפגש החפץ חיים עם בעל ה'לשם' אמר לו "אנו בונים בזה העולם ואתם זוכים לבנות בשמים".

*

מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א: "להתחזק בתורה לעילוי נשמתה"

כשנשאל מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א במה מוטל עלינו להתחזק לעילוי נשמת הרבנית ע"ה, השיב ואמר כי צריכים להתחזק "בתורה", ואף נשים עליהן להתחזק בתורה, וזה במה שאמרו בגמרא(ברכות יז, א) נשים במאי קזכיין באקרויי בנייהו לבית הספר ובמה שמסייעות לבעליהן בלימוד התורה. וכששאלו מה יעשו בנות גדולות שעדיין אין להם בעל ובנים לסייען בלימוד, אמר "שלא יפריעו לאביהן ואחיהן ללמוד..."

ולאחר העצרת התעוררות במוצאי שבת כשסיפרו למרן שדיברו להתחזק מאד בצניעות, היה מרוצה, ואמר כי טוב מאד עשו שדיברו על זה.

*

מרן ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין שליט"א: "עזרתה לכלל ישראל הייתה מתוך אהבת הבריות פנימית"

כתוב בספרים (רוח חיים אבות פ"א מ"א) כי בזכות מידת הענווה זכה משה רבינו לקבל את התורה מסיני, שלא היה אדם בעולם כמוהו בדרגת הענווה, וכמו שכתוב (במדבר יב, ג) "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה", ומצינו (חולין פט, א) שהיה גדול אף יותר מאברהם אבינו שאמר (בראשית יח, כז) "ואנוכי עפר ואפר", וכן יותר מדוד המלך שאמר (תהלים כב, ז) "ואנוכי תולעת ולא איש", ואילו משה רבינו אמר (שמות טז, ז) "ונחנו מה" - שלא החשיב את עצמו לכלום, ואפילו לא לעפר ולא לתולעת, וזכה לקבל תורה מסיני בזכות הענווה, שהיא הגדולה מכל המידות הטובות, כמו שאמרו (ע"ז כ, ב) ענווה גדולה מכולם.

ומבואר כי המידות הטובות הם הזכויות הקודמות שמביאות לזכות את הרבים, שבזכות זה זכה משה רבינו לזכות את ישראל ולקבל תורה מסיני, ומסתבר שגם כל הזכויות הגדולות בזיכוי הרבים שראינו אצל הרבנית הצדקנית עליה השלום, זה היה בזכות הענווה והמידות הטובות המפורסמות שהיו לה, וכפי שמספרים על דברים ומעשים למעלה מן הטבע, הגדלות היא לא רק בהנהגה, אלא גדלות של טבע פנימי של מידות טובות, כי מסירות נפש בשביל אדם אחר, באה רק מצד אהבת הבריות גדולה מאד.

מדוע רצתה כל כך הרבנית עליה השלום לעזור לאחרים? ברור שלא עשתה זאת רק בשביל עולם הבא, אלא זה היה מתוך אהבת הבריות פנימית, גם מה שרצתה לזכות את הרבים בתורה ובמעשים טובים, היה מפני שידעה כי החסד הגדול ביותר עם הבריות הוא לזכות אותם בתורה ובמצוות, שעל ידי זה יזכו לחיי נצח, והחסד הזה בא מתוך אהבת הבריות עם הבנה מהו חסד ומהו הטוב האמיתי, זה מה שדוחף לזיכוי הרבים בתורה ובכל המצוות.

ושמעתי בזמן האחרון מעשה שהיה באחד שלמד בישיבה, והתדרדר ויצא לתרבות רעה עד שנעשה מחלל שבת, והרבנית הצדקנית ע"ה השפיעה עליו שילמד בכל יום שתי הלכות בחפץ חיים שמירת הלשון, קביעות בכל יום בענייני מידות טובות,והסכים לזה ושמר על הקביעות, ועכשיו הוא מרביץ תורה! עד כדי כך קביעות יומית של דברי מוסר משפיעה על האדם.

עוד...
קונטרס 'מספד גדול' על הרבנית קניבסקי ע"ה בהוצאת אגודת 'לאורם', 28/12/2011
הרבנית לאה אוירבאך ע"ה, 23/05/2010
הרבנית הצדקנית מרת חיה רוטברג ע"ה, 6/05/2009
מרת רות דרוטמן ע"ה, 14/12/2008
הרבנית הצדקנית מרת מצ'ילה בן ליש ע"ה, 29/05/2008

© כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים ולאתר שטייגן
עצם הגלישה והשימוש באתר הינו הודאה על הסכמה לתנאי השימוש.התכנים באתר נשלחים ע"י גולשים. אנו עושים את מירב המאמצים לבדוק זכויות יוצרים לתוכן. אם בכל זאת ישנו תוכן השייך לך או שאתה בעל הזכויות או כל תוכן פוגע אנא פנה אלינו דרך "צור קשר"
או בפקס 08-63608080  ונסירו מיידית. תודה על שיתוף הפעולה.
שותפים לאחזקת האתר: בטון מוחלק אחסון אתרים יהודי מתקדם ציוד משרדי לעסקים אנטי וירוס

בניית אתרים בניית אתרים