פרפראות

אמירת שירת הים בכל יום

10/01/2014

במאמר שלפנינו נעסוק בעז"ה בענין אמירת שירת הים שאנו אומרים בכל יום ויום בגודל מעלתה ושכרה.

כתב בספר מנורת המאור (פרק ב - תפילה סדר מאה ברכות) דאיתא במדרש: כל האומר שירת הים בכל יום זוכה לחיי העולם הבא. מפני שהוא מאמין בה' ברוך הוא ובנפלאות שעשה עם אבותינו. וגרסי' בגמ' חולין (בפרק גיד הנשה), חביבין ישראל לפני ה' ברוך הוא [יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה] בכל עת שירצו ומלאכי השרת אין אומרים אותה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, ואמרי לה פעם אחת בחדש, ואמרי לה פעם אחת בשמיטה, ואמרי לה פעם אחת ביובל. וגרסינן במדרש יהי אור בשעה שאומר אדם שירת הים אחר פסוקי דזמרה, כנסת ישראל מתעטרת באותו כתר שמעטר בו ה' ברוך הוא למלך המשיח, ועל אותו חקוקים שמות הקדושים, ובו נתעטרו ישראל יום שקרע להם ה' ברוך הוא ים סוף, וניער פרעה וחילו בתוכו. לפי' צריך אדם לכוין את לבו בשירה זו בכל יום ויום, והזוכה בה יזכה לראות פני המשיח, בתיקון אותו כתר, מדה כנגד מדה. הוא אומר שירת הים בכל יום ומאמין שגאל הב"ה את אבותיו ממצרים וקרע להם הים והעבירם בתוכו בחרבה ושקע צריהם בתוכו, לפיכך יזכה לראות ימות המשיח וגאולה שעתיד ה' ברוך הוא לגאול אותנו מגלות זה.

ובספר סדר היום כתב: ויאמר שירת הים בזמרה ושיר ושבחה מלה במלה. והזוכה לומר אותה כראוי בעולם הזה זוכה לאומרה לעתיד עם כל ישראל.

כתב המשנה ברורה (סי' נא' ס"ק יז') על פי הזוה"ק: ויאמר שירת הים בשמחה וידמה בדעתו כאלו באותו היום עבר בים והאומר בשמחה מוחלין לו עונותיו. ובספר הברית כתב: תאמר שירת הים בכל יום בכוונה ובקול נעים ובשמחה, כאשר אמרו חז"ל כתיב ויסע משה את ישראל מים סוף (שמות ט"ו) הסיעם מעונותיהם שנמחל להם.ובספר בן איש חי כתב: שירת הים, יאמר בשמחה ובנעימה, כאילו עומד בתוך הים בשעת הנס, ובזה תהיה מסוגלת לכפרת עונותיו. ובסידור יעב"ץ כתב, שצריך לומר שירת הים בשמחה גדולה והוא תיקון גדול לנפש, ע"ש.

ובספר כף החיים (סי' נא' אות מא') הביא בשם המדרש, שמי שאומר בכל יום שירת הים בשמחה רבה ובדקדוק התיבות ובטעמים ומכוין כאילו הוא בעצמו יוצא ממצרים ועובר הים והקב"ה מצילו מוחלין לו עוונותיו. וזהו שאמר הכתוב 'השירה הזאת לאמר' ר"ל שצונו לאמר אותה בכל יום, ע"ש. 

ובזוהר שמות (פרשת בשלח) איתא, תנינן כל בר נש דאמר שירתא דא בכל יומא ומכוון בה זכי למימרא לזמנא דאתי דהא אית בה עלמא דעבר, ואית בה עלמא דאתי ואית בה קשרי מהימנותא, ואית בה יומי דמלכא משיחא, ותלי עלה כל אינון תושבחאן אחרנין דקאמרי עלאי ותתאי, וכו'. דכתיב 'לאמר', לאמר בההוא זמנא, לאמר בארעא קדישא בזמנא דשרו ישראל בארעא, לאמר בגלותא, לאמר בפורקנא דלהון דישראל, לאמר לעלמא דאתי, ע"ש. [פירוש: כל אדם שאומר שירה זו בכל יום ומכוין בה זוכה לאומרו לעתיד לבוא, כי יש בה עולם העבר, ויש בה עולם הבא, ויש בה ימות המשיח. ונתלים עליה כל התשבחות האחרות שאומרים העליונים והתחתונים. כתוב, 'השירה הזאת לאמר' שפירושו הוא לאמר באותו הזמן. 'לאמר' בארץ הקדושה בזמן שישבו ישראל בארץ. 'לאמר' בגלות. 'לאמר' לעולם הבא].

בזוהר הקדוש (חלק ב' קלא' ע"ב) כתוב: בההוא זמנא דמסיימי ישראל שבחי דאינון תושבחן דדוד, כדין תושבחתא דשירתא דימא, וכו'. משום הכי אצטריך לומר לה בשירותא דתקונהא. והאי תושבחתא מעליא מכל שאר תושבחן דעלמא וכו', ע"ש. [פירוש: בזמן ההוא שמסיימים ישראל השבחים של תשבחות דוד, אז אומרים התשבחה של שירת הים וכו' ותשבחה זו חשובה מכל שאר תשבחות שבעולם. בה בשעה שנאמר שירת הים מתעטרת  כנסת ישראל בכתר ההוא שעתיד הקב"ה לעטר את מלך המשיח וכו' משום כך צריך האדם לשום רצונו בשירה זו וכל מי שזכה בה בעולם הזה, זוכה לראות את מלך המשיח בכתר ההוא, וזוכה לשבח שירה זו שם, ע"ש. 

בספר יסוד ושורש העבודה האריך בפירושים על שירת הים וכתב שם לאומרה ולכוין בפרוש התיבות פי' רש"י שבחומש ועוד פירושים, ובסוה"ד כתב: ומאוד מאוד ראוי ליזהר בכל הכוונות הנ"ל. ובודאי אם ישים אדם עליו נפשו ולבו בזה תבוא הכוונה ממילא באמירת התיבות ויוכל להתפלל עם הציבור אחר ההרגל, אך יכוין לתת בזה נחת רוח ליוצרינו ובוראינו ית"ש ויתעלה, כי זה כל האדם כפי שהארכתי בזה לעיל, אחיי ורעיי אהובי נפשי, אמירת התיבות בלבד זולת כוונת הלב בודאי אינו נחשבת לשירה כלל ולא הי' מתפאר הזוה"ק בכמה מקומות בגודל מעלת, ע"ש. (וע"ע בספר כל בו).